‏הצגת רשומות עם תוויות ספר שמות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ספר שמות. הצג את כל הרשומות

27.9.2011

נוכרי זה כמו כהן גדול

שלום לכל עם ישראל.
המון זמן שלא כתבתי כאן, בכל פעם לא הסתדר מסיבה אחרת. אבל היום ראיתי משהו שכל כך הרתיח לי את הדם ולכן הרגשתי שאני חייב לרשום את זה כאן.
לצערי - שוב ראיתי איך הגמרא רומסת את מעמד הכהונה.
בפעמים הקודמות שכתבתי כאן, וגם בהרצאות המצורפות בפרסומים הקודמים היה ניתן לראות קו ברור לפיו ה"פרושים" (הרבנות, האורטודוקסים - המון שמות יש לחבורה הזו) עשו מאמץ רב כדי להוריד מסדר היום את מעמד ה"כהונה" בכלל ומעמד "הכהן הגדול" בפרט. והעניין שהכעיס אותי נוגע לזה בדיוק.
אז ככה, היום עת חזרתי מהעבודה ראיתי את זה:
שוב ניתן לראות שהפרושי המצוטט כאן השתמש בטריק הידוע של להוציא דברים מהקשרם. הטריק הזה חוזר על עצמו הרבה  בגמרא. בואו ונראה מה כתוב בתורת האלוהים בפרק הנ"ל - כמה משפטים לפני ואחרי כדי לעמוד על ההקשר
(א) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: (ג) כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ: (ד) אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: (ה) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי יְהוָה: (ו) אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יְהוָה: (ז) עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ:

טוב, אז בגדול, מה שכתוב כאן זה שעלינו לשמור על החוקים הכתובים בתורה ומיד אחר כך - ממשיכים לחוקי עריות.
התורה אפילו לא רומזת בשום צורה במשפט הזה על המסקנה שמסיקים בגמרא - בבא קמא. אותו "רבי מאיר" באופן שרירותי שלף משפט מהתורה והפך אותו למשפט שמוריד ממעמד הכהן הגדול.
לפי התפיסה בגמרא - נוכרי שעוסק בתורה יכול להכנס לקודש הקודשים - הרי הוא ככהן גדול!!!
ברור שזו שטות גמורה. והתורה מחזקת את דברי באופן שאינו משתמע לשתי פנים ובלי להוציא דברים מהקשרם, בתורת האלוהים כתוב:
"לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (דברים י"א, 21)
לפי הפסוק הזה קל להבין שהנוכרי איננו קדוש - הרי הסיבה שאסור לאכול נבלה היא "כי עם קדוש אתה..." ואם יש היתר למכור לנוכרי זה בהכרח מראה שהוא לא קדוש. הרי אם גם הנוכרי היה קדוש - היה אסור למכור גם לו.
אז התורה אומרת שהנוכרי לא קדוש. יופי.
והגמרא אומרת שהנוכרי העוסק בתורה הוא ככהן גדול.
אבל אנו יודעים שהכהנים העוסקים בקודש. הכהן הגדול נכנס אפילו לקודש הקודשים.
פרטים "שוליים" אלה לא מבלבלים את הטקסט שבגמרא - האמת שבתורה לא תפריע להפחתת מעמד הכהנים של  הכת הפרושית.
הרי הם יודעים שמי שעוסק בגמרא עד הסוף - לומד כל פסיק שבה - עושה זאת כדי להגיע למעמד של "רב". וכנראה שלא יפריע לו העניין שמאדירים את המעמד שאליו הוא חותר.

אבל כשמאדירים מעמד אחד זה חייב להיות על חשבון המעמד האדיר האחר - והמעמד האדיר בתורת האלוהים זה מעמדו של הכהן הגדול - הרי רק הוא יכול להכנס לקודש הקודשים. אז אין בעיה - ממציאים מלא "הוכחות" לכך ש"כהן גדול" זה לא מעמד גבוה - לעומת מעמדו של "העוסק בתורה".

בכלל, אם שמים לב לדברים הקטנים, אפשר לשים לב שבגמרא כתוב "ככהן גדול" - זו התייחסות פחותה למעמד הכהן הגדול - פחותה מההתייחסות בתורה למעמד זה.
אם תחפשו בכל התנ"ך את צמד המילים "כהן גדול" לא תמצאו אותו מופיע אפילו פעם אחת.
לעומת זאת במשנה ביטוי זה מופיע 61 פעמים. ובגמרא 224 פעמים.
בתורה כן מופיע הביטוי: "הכהן הגדול" - 15 פעמים
במשנה הוא לא מופיע בכלל.
בכל הגמרא ביטוי זה מופיע 10 פעמים. לרוב כחלק מציטוט מהתורה.
מה הקשר אתם שואלים... - כשכתוב "הכהן הגדול" הכפלת ה' הידיעה מראה על זה שיש רק אחד כזה בכל נק' זמן/בכל הקשר. מה שהופך אותו לייחודי. כשכותבים "כהן גדול" אין שום דבר יחודי בכך - אתה עשוי לחשוב בטעות אפילו שיש כמה כאלה...
בתקווה לסוף המרד במלכות הכהנים - כפי שכתוב בתורת האלוהים:
וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
המשך שבוע נעים לכל בית ישראל. 

7.1.2011

הקטורת, והמתכון.

סתירה נוספת בין כתבי חז"ל/חכמים/הפרושים לבין תורת משה בן עמרם.


אפתח בדברי החכמים הפרושים:
תָּנוּ רַבָּנָן. פִּטּוּם הַקְּטרֶת כֵּיצַד. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלֹש מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה
מָנֶה בְּכָל-יוֹם. מַחֲצִיתוֹ בַּבּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב. וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כּהֵן גָּדוֹל וְנוֹטֵל מֵהֶם
מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מַחֲזִירָן לַמַּכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה.
וְאַחַד עָשָׂר סַמֲמָנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן: (טוב למנותם באצבעותיו)  הַצֳּרִי.  וְהַצִּפּוֹרֶן.  וְהַחֶלְבְּנָה.  וְהַלְּבוֹנָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה.  מוֹר.  וּקְצִיעָה. וְשִׁבּוֹלֶת נֵרְדְּ.  וְכַרְכּוֹם. מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה.  קוֹשְׂטְ שְׁנֵים עָשָׂר. קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה. קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע. מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל-שֶׁהִיא. אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל-סַמֲמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:



כל יהודי הבקיא מעט בתפילות מכיר את הקטע הזה אשר נקרא בכל יום, פעמיים ביום בבתי הכנסת (או בכל מקום אחר שיוצא לאדם להתפלל).


לפני הקטע הזה, יש קטע אחר בו כתוב כך:
וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה קַח-לְךָ סַמִּים נָטָף | וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיה: וְעָשִיתָ אתָהּ קְטרֶת רקַח
 מַעֲשֵה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קדֶשׁ: וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ
 שָׁמָּה קדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם: וְנֶאֱמַר: וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרן קְטרֶת סַמִּים בַּבּקֶר בַּבּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת-הַנֵּרת יַקְטִירֶנָּה: 
וּבְהעֲלֹת אַהֲרן אֶת-הַנֵּרת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדרתֵיכֶם:


למעשה קטע זה הוא ערבוביה של משפטים מתוך ספר שמות פרק ל'.
ערבוביה של הפסוקים הבאים:
לד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה קַח-לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים, וּלְבֹנָה זַכָּה:  בַּד בְּבַד, יִהְיֶה.  לה וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת, רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח, טָהוֹר קֹדֶשׁ.  לו וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה, הָדֵק, וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה; קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, תִּהְיֶה לָכֶם.
ז וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן, קְטֹרֶת סַמִּים; בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּהֵיטִיבוֹ אֶת-הַנֵּרֹת--יַקְטִירֶנָּה.  ח וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת-הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם, יַקְטִירֶנָּה--קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה, לְדֹרֹתֵיכֶם.


מי שליקט את הפסוקים החליט להשמיט משום מה את המשפט שמופיע מיד אחרי פסוק ח:
 ט לֹא-תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה, וְעֹלָה וּמִנְחָה; וְנֵסֶךְ, לֹא תִסְּכוּ עָלָיו.


בפרק ל' כתוב המתכון של קטורת הסמים:
1. נטף.
2. שחלת.
3. חלבנה.
4. סמים.
5. לבונה זכה.‎
אכן סעיף 4 יחסית בעייתי - מה הם סמים?!?! לא ממש ברור... - התייחסות לכך בהמשך
לעומת זאת אם נתבונן במתכון החכמים:
1.צרי
2.ציפורן
3.חלבנה
4.לבונה
5.מור
6.קציעה
7.שיבולת נרד
8.כרכום
9.קושט
10.קילופה
11.קינמון
12.בורית כרשינא
13.יין קפריסין (או לחלופין חימר חיוור עתיק)
14.מלח סדומית


(כמו שהפרושים אוהבים לומר) משל למה הדבר דומה: לבחור שביקש מתכון לחביתה וקיבל מתכון לעוגה - נכון שבעוגה יש גם ביצים, אבל זה בעייתי להכין עוגה עם מחבת. והוא בכלל לא רצה עוגה - הוא רצה חביתה...


טוב ועכשיו קצת ברצינות, אני בטוח שחוסר האמת צועק כאן כבר מהרגע הראשון, אבל למי שלא ממש שומע - אז ככה, יש כמה בעיות...
א. מצד אחד אותם חכמים אומרים שאחד עשר סממנים היו בה - מצד שני, ספירה זריזה מראה שלוש עשרה סימנים.
ב. תורת הנביא משה בן עמרם עבד נאמן לבורא העולם מציגה 5 סממנים (כולל הסממן הלא ממש ברור - "סמים" המעלה באופן אוטומטי שאלה - איזה סמים?)
ג. גם אם נניח שכל הרשימה המפוארת בעלת 13 הסממנים של החכמים הפרושים מורכבת מ4 הסממנים שבתורה ועוד 9 סממנים העונים להגדרה "סמים" עדיין יש בעיה: אני לא יודע איך נקרא כל אחד מאותם סממנים שהם פרטו היום אבל אני כן יודע שקינמון זה לא סם! הוא לא עונה לקטגוריה סמים
ד. חסרים פריטים ברשימה של החכמים, הם לא ממש היו חזקים בלספור (לפי סעיף א) מסתבר שגם העתקה היא לא הצד החזק שלהם - איפה ה"נטף" ולמה אין "שחלת" ברשימה הפרושית?
ה. אמנם הטענה הזו קצת פחות חזקה מקודמותיה אך עדיין אטען אותה - יין קפריסין?!?! למה צריך יין של גויים בקטורת? למה צריך יין מקפריסין/יין במתכון קפריסאי  ארץ ישראל הרי נשתבחה בפירותיה - למה צריך מצרכים מהגויים???
ו. האם כל הסעיפים א-ה לא מריחים קצת כמו קטורת זרה??? 
אם כך - לא פלא שהושמט הקטע "לא תקטירו קטורת זרה" הרי תיאור הקטורת של הפרושים הוא עונה להגדרה קטורת זרה...


אך עדיין - אנשים קוראים את הקטע הזה כל יום, פעמיים ביום (אני גם הייתי בינהם במשך תקופה ארוכה) - קוראים? כמו מכונת יריה יורים את המילים בלי להבין את המשפטים ולחפש את האמת!
בספר איכה כתוב:
נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה עַד-יְהוָה
אך אם דרכינו הם פקס יומי לשמיים בלי להבין אפילו את תוכנו- איך נשובה עד אליו?
אבינו מחכה לנו כבר אלפיי שנים שנפתח את עיניינו - שנחקור.


תוך כדי כתיבת השורות האלה - קצת גלשתי באינטרנט בענייני קטורת ואיזה יופי מה מצאתי:
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tora/ktoret.htm
התייחסות פרושית לענייני הטקסיטם של חכמי הפרושים - כולל חישובים מדוייקים עם 7 ספרות אחרי הנקודה - טירוף של רמות דיוק!
אבל אף אחד מהם לא התייחס לכך שבטקסט כתוב כי לפניינו 11 סממנים - למרות שאם נספור נגלה 14 סממנים...


ושוב לכל אותם אלה שחושבים בליבם הכועס - "כופר"
שיהיה לכם ברור: האמת היחידה מבחינתי היא אלוהי השמים והארץ, מלך מלכי המלכים, שברא את העולם בשישה ימים וביום השביעי שבת וינפש, בורא הכל, מחולל המציאות, הבוחר באבותינו אברהם יצחק ויעקב שכרת עימם ועם זרעם ברית עולם, שבחר במשה בן עמרם משבט לוי עבדו להוציא את עמו ממצרים, ובחר באהרון הכהן ובזרעו לעבודות הקודש, אלוהי העבריים שכתב לנו בספר שמות פרק י"ט: "ה וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.  ו וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ" כולו אמת הוא אחד ואין עוד מלבדו!


יש טקסטים - הסותרים את התורה שמשה בן עמרם קיבל מאלוהי ישראל וכשיש סתירה בין משהו לתורת משה - התורה תמיד מנצחת.


בתקווה לאחדות אמיתית בין כל עם הקודש,
לשלום אמיתי בין כל העמים,
ותפילה עמוקה שכולנו נקיים רק את רצון בוראנו - כי זה הדבר היחיד שיגרום למימוש התקווה לטוב.
רק טוב לכם אחיי העבריים!