נפלאות הסלמנדרה

העולם שלנו מלא בדברים מדהימים אבל אם היו שואלים אותי מה הדבר הכי מדהים שקיים - אין ספק שהייתי אומר "הסלמנדרה".

הרי אין עוד שום חיה שאפילו מזכירה אותה או כמו שהגמרא מתארת:

"אמר ר"א תלמיד חכם אין אור של גיהנם שולטת בהן קל וחומר מסלמנדרא ומה סלמנדרא שתולדת אש היא הסך מדמה אין אור שולטת בו תלמיד חכם שכל גופן אש" (תלמוד בבלי, חגיגה, דף כ"ז עמוד א')

ואם למישהו לא ברור מה זה סלמנדרא אז רש"י עוזר:

"סלמנדרא: חיה הנבראת מן האור כשבוערין אש במקום אחד שבע שנים תמיד בלי הפסק" (תלמוד בבלי, חגיגה, דף כ"ז עמוד א', פירוש רש"י)

לפי "חכמי" הגמרא הסלמנדרה היא חיה שנולדת מהאש (!!!) ומי שמתכסה בדמה האש לא שולטת בו - לא נשרף (מי רוצה לנסות את זה ראשון?)

יש עוד אזכור לחיה המדהימה:

"והספרוים שורפים את בניהם (ואת בנותיהם) באש לאדרמלך וענמלך אלהי ספרוים ומאי ניהו הפרד והסוס אדרמלך דאדר ליה למריה בטעינה וענמלך דעני ליה למריה בקרבא אף חזקיה מלך יהודה ביקש אביו לעשות לו כן אלא שסכתו אמו סלמנדרא" (תלמוד בבלי, סנהדרין, דף ס"ג עמוד ב')

כאן הגמרא מביא דוגמה לנפלאות הסלמנדרה - חזקיהו מלך יהודה היה אמור להפוך לגוש פחם אבל אימו משחה אותו בסלמנדרה והילד ניצל. עדות מדהימה ומרגשת. לגבי האמינות שלה... לא יודע...

בכל מקרה רש"י באותו מקום מפרש:

"סלמנדרא. חיה קטנה שיוצאה מתנור שהאש בוערת בו שבע שנים והסך מדמה אין האור שולט בו ובאחז מצינו כתוב (מ''ב טז) גם את בנו העביר באש ולא מצינו לו בן אלא חזקיהו"(תלמוד בבלי, סנהדרין, דף ס"ג עמוד ב', פירוש רש"י)

שם פרטי: סלמנדרה. שם האם: שלהבת

פשוט חיה מדהימה! חבל שמכבי-האש משקיעים כספים מיותרים בזרנוקי מים וסופר-טנקרים, כל מה שצריך זה חווה לגידול סלמנדרות.

את האזכור לסלמנדרה ניתן למצוא גם בתלמוד בבלי מסכת חולין,דף קכ"ז עמוד א. שוב חוזרים שם על הדרך הפילאית (רשי אף טוען "כישוף") שבה הסלמנדרה מגיעה לעולם בשונה משאר החיות.

מי שיחפש טיפה באינטרנט יזהה שלמיתוס הזה שותפים גם עמים אחרים מפרסים ועד יוונים מזהים את החיה עם האש. יש הטוענים שבגלל הגוונים שלה ויש טענה אחרת האומרת שהסלמנדרות אוהבות לחות והיו מקרים בהם סלמנדרה שכנה בתוך בול-עץ בשל תחב ולחות שהיו בו, אותט גדם הושלך למדורה לצורך הסקה / עבודה עם אש (נפחות/זגגות), כשהחיה המסכנה הבחינה במצבה היא ברחה מהגזע ולצופה (המבוהל) מהצד נותר רק לדמיין שהאש מולידה יצורים.

מה אנו מזהים אם כן.

תופעה המתוארת ב"גמרא" (הלא היא התורה שבעל פה) שאיננה אלה שטות מוחלטת! שהועתקה מ"חכמי" האזור ע"י ה"חכמים" של עם ישראל.

שטות מוחלטת? אין בעיה!

כמו בכל מיני מקרים אחרים שבהם החכמים העתיקים עושים פדיחות באים חכמים חדשים יותר ומטייחים בלי בעיה את החסר אוסף של חכמים כאלה מצאתי באתר הדף היומי (לצפיה באתר: http://www.daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=5828 )

האתר הזה מביא אוסף של התייחסויות לסלמנדרא בכתבים שונים של חכמים שונים, מלבד הגמרא שציינתי למעלה:

אז מתחילים במדרש תנחומא שטוען שהחיה דומה לעכביש.

הרמב"ן בערך 1000 שנה אחרי הגמרא ועוד כמה מאות שנים אחרי המקרה טען שאלוהים ברא סלמנדרה כדי שתציל צדיק.

הרב "ציץ אליעזר" מתאר שיש שני סוגים של סלמנדרות אחת מגיעה מכישוף ואחרת לא ומתחיל לדון בהלכות הטהרה של הסלמנדרות האלה.

יש סיפורים על אם הדם יורד בכביסה או לא.

אתם מוזמנים לקרוא ולהתפעל המחוכמה הנוטפת מהדף הזה...

אני באופן אישי מרגיש סוג של חול בעיניים. ערימות של נייר שנכתבו על חיה שלא קיימת (סלמנדרה שנולדת מהאש) שהמקור שלה בכלל הוא טעות שהפכה למיתוס שהתפארו בו "חכמים" שחיו לפני 2000 שנה.

ואנחנו חיים עם אותה חוכמה היום.

היבט אחר, חשוב לא פחות הוא הכפירה שבעניין. הרי התורה מציגה את מנגנון חוקי החיים. רבייה של צמחים ובעלי חיים. הבריאה. וכאילו שוכחת לספר לנו שגם אש מולידה דברים. למה נוח לא התבקש בשום עניין שקשור לחיות שנולדות מהאש?

עניין אחר חשוב לא פחות ששמתי לב אליו בזמן איסוף החומר בעניין הוא שה"חכמים" הנציחו את העבודה הזרה על גבי דפי הגמרא. מתארים שם בפרטים איך צריך להעביר ילדים באש עבור אליל אחד ואיך זה שונה מהעברת ילדים באש עבור פסל אחר והראש שלי חושב לרגע לבד - "האם זה שייך לפה בכלל?" אם הגמרא היא תורה שבע"פ כמו שהמחזיקים בה טוענים שהיא. למה צריך שם סעיפים מתוך "הלכות הסגידה לאלילי הכנענים"

בכניסה לארץ ישראל, בסוף תקופת המדבר היינו אמורים להשמיד את העמים האלה בגלל מעשיהם הרעים ובמקום זאת מה עשינו? לומדים את המעשים האלה בישיבות. משננים את שמות האלילים והדרכים לסגוד להם.

זו לא תורה. זה פשוט לא שייך.

מתפלל שאנשים יצליחו לראות את זה בעצמם.

היכרות עמוקה עם עולם הטבע

כתבתי כבר כמה הקדמות וכולם לא ממש התאימו למה שבאמת אני רוצה לומר, יכול להיות כי אין הרבה מילים שיכולות לתאר את "חוכמת הגמרא":

"דתניא צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה עטלף עטלף לאחר שבע שנים נעשה ערפד ערפד לאחר ז' שנים נעשה קימוש קימוש לאחר שבע שנים נעשה חוח חוח לאחר שבע שנים נעשה שד" (בבלי, בבא קמה, דף טז, עמוד א')

כל כך לא האמנתי למה שהעיניים שלי קוראות, קמתי מהגמרא הממוחשבת לקחתי ספר תלמוד בבלי פתחתי את הדף וממש למטה הופיעה תופעת הטבע המדהימה הזו.

צבוע  ---[7 שנים]---> עטלף

עטלף  ---[7 שנים]---> ערפד

ערפד  ---[7 שנים]---> קימוש (סוג של צמח)

קימוש ---[7 שנים]---> חוח (עוד צמח)

חוח   ---[7 שנים]---> שד.

הכרתי שזחל יכול להפוך מתישהו לגולם ואח"כ לפרפר אבל על השתלשלות כזאת ארוכה בין כל כך הרבי מצבי חיים - לא שמעתי.

טוב, ברור שלא שמעתי, השרשרת חיים המתוארת כאן לא קיימת בטבע.

חכמי הגמרא לא היו נביאים ולכן לא דיברו ברוח הקודש ולכן אין צורך להתפלא אם הם כותבים דברים ממוחם שבמקרה מכיל טעות.

הרבנים מציגים את הגמרא כאילו היא ההסבר שנתן אלוהים למשה ושעבר בעל-פה מדור לדור וחכמי הגמרא שרצו שהעניינים לא ישכחו החליטו לכתוב את הדברים - אז טוב, זה לא המצב.

האם אותם רבנים שחוגגים "סיום מסכת", "סיום ש"ס" לא הכירו את עולם החי באופן כזה קיצוני. אתם קולטים שיש מצב שמשפחה מטייל בגן-חיות והאבא (שסיים את בבא קמה לא מזמן) מסביר לילדים שלו שהכלוב עם העטלפים קרוב לאיזור של הצבועים כדי שיהיה קל להעביר אותם אחרי 7 שנים לכלוב המתאים לגילם.

אני מקווה שלקוראים שמגנים על חכמי הגמרא יש טיפטיפה היכרות עם המציאות כדי לדעת שצבוע לא הופך לעטלף.

ואם מישהו אמר את זה בגמרא ואף אחד לא העיר לו או נכנס איתו למחלוקת הדבר מעיד על הסכמה. הסכמה שכך מתנהג הטבע! אז זה יכול להיות טבע מדהים לתסריט של סרט פנטזיה-אימה הוליוודי בתלת מימד. אבל זה לא הטבע שאלוהים ברא.

ואם אלוהים לא עשה כך את הטבע - הוא לא יעביר את זה לעמו הנבחר.

מכאן שהחכמים בדו מדמיונם בדיות והממסד האורטודוקסי מתייחס אליהן כאמת מוחלטת.

תוך כדי שאני כותב את השורות האלה חולפת במוחי המחשבה שאולי אנשים אלה היו אנוסים לכתוב את הגמרא כי השלטון היווני איים על חייהם ועל חיי משפחתם, ומשהו כמו גמרא - שמלא בעניינים הפוכים מהתורה יכול לגרום לעם ישראל לעצבן את אלוהיו (עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ) - כדי לגרום לעם הספר לעזוב את הספר כדאי לכתוב ספר שנותן להם דרך חדשה: במקום עין חתח עין - כסף תחת עין. במקום לברך - לקלס וכו'....

אבל אותם כותבי גמרא סיכנו את חייהם בכך ששתלו בתוכה כל מיני דברים שהם שטויות מוחלטות שזוהרות כמו מיגדלור - בתקווה שמישהו יאתר את השטויות האלה בעתיד ויבין שזה לא מכתב אלוהים. הרי אלוהים לא דיבר עם שום נביא ביוונית. והטבע לא עובד ככה, ובתורה כתוב בדיוק ההפך - מישהו ישים לב... מתישהו...

כולי תקווה שזה המצב, שהם באמת ניסו לגרום לנו לזהות את השקר. ושאנחנו, כעם, מתישהו נואיל בטובנו לפקוח את העיניים.

שיהיה שבוע טוב לכל עם ישראל.

שלל מילים יווניות במקורות חז"ל

חזרתי מהעבודה וחשבתי לעצמי, מה אכתוב היום?

פתחתי משנה אקראית, והתחלתי לקרוא, תוך מעט מאוד זמן נתקלתי בקטע הבא:

מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָּרָא בְלַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָׂא. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁחָתָן פָטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בְּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן. אָמַר לָהֶם, אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אְפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת: רָחַץ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחֹץ. אָמַר לָהֶם, אֵינִי כִּשְׁאָר כָּל אָדָם, אִסְטְנִיס אָנִי:(משנה, סדר זרעים, מסכת ברכות, פרק ב', משנה ה'-ו')

המילה איסטניס נראתה לי קצת מוזרה, חיפוש קצר הראה לי שמקורה ביוונית אז החלטתי שבזה אעסוק במאמר - מילים שמקורן ביוונית.

גלישה קצרה ברשת הובילה אותי (לאתר שכבר הזכרתי במאמר קודם): השפה העברית משם ריכזתי מילים הרלוונטיות לחז"ל.

אתם מוזמנים להעתיק ולהדביק את המילים היווניות למתרגם של גוגל ושם ללחוץ על אייקון המיקרופון כדי לשמוע איך המילה נשמעת ביוונית.

לפני שנתחיל אני רוצה להזכיר לקוראים, לגבי כל מילה ומילה שמקורה ביוונית, יש לזכור, מילים אלו לא מופיעות כלל בתנ"ך, המיבאים שלהם לשפה העברית הם אנשים שהושפעו מהתרבות היוונית וחקקו בתוך לשון הקודש של עם ישראל לשון חול של יוונים, ואח"כ גרמו לרוב המוחלט של עם ישראל להאמין שאלה הכתבים הקדושים המשה קיבל בהר סיני.

אז נתחיל:

אסטניס (ασθενης), ביוונית פירוש המילה הוא "חלוּש" מילה זו התגלגלה בעברית לאנין טעם, סולד מהמגושם והגס.

מספר מופעים במשנה: 2

מספר מופעים בתלמוד: 3

המילה הבאה תהיה:

הדיוט (ιδιωτες), הפירוש העברי למילה זו הוא "אדם פשוט"/"לא מיוחד"  ע"פ האתר "שפה עברית" הפירוש ביוונית עתיקה הוא  אזרח מהשורה/אדם פשוט שלא למד מקצוע, חייל פשוט וכו'. ביוונית מודרנית הפירוש הפירוש ע"פ גוגל הוא אנשים פרטיים. המילה הזו אגב התגלגלה גם לאירופה וחזרה לעברית דרך השפות האירופאיות - Idiot אידיוט בעברית המודרנית.

ניתן לפגוש את השימוש ע"י כותבי המשנה והגמרא במילה ובהטיותיה (הדיוטות למשל) במקומות רבים:

מספר מופעים במשנה: 30

מספר מופעים בתלמוד הבבלי: 237

וזה לא שהביטוי בעברית היה חסר, אפשר היה להשתמש במונח "עם הארץ" למשל ולא ביבוא מיוון.

נמשיך:

אכסניה (ξενία), ביוונית עתיקה זה בית הארחה (ע"פ הקישור) וגם היום אנו משתמשים במילה זו בגלל שהיא מופיעה בספרות חז"ל:

מספר מופעים במשנה: 2

מספר מופעים בתלמוד הבבלי: 30

וזה לא שהביטוי בעברית היה חסר, אפשר היה להשתמש במונח "מלון" למשל.

הלאה:

בימה (βήμα) - המילה בימה לא מופיעה בתנ"ך בכלל, בעברית תנכית אומרים "במה" והכוונה להר/מקום גבוה או בהשאלה למקום מוגבה שעליו זובחים לאל (או לאלילים, תלוי מי זובח) המילה "בימה" ביוונית היא טריבונה. במקורות חז"ל היא מופיעה:

מספר מופעים במשנה: 2

מספר מופעים בתלמוד: 13

יש עוד:

בסיס (βάση) - המשמעות לא השתנתה עד היום 

מספר מופעים במשנה: 2

מספר מופעים בתלמוד: 15

ועוד:

זוג (ζεύγος)  - אנחנו זוכרים שנוח הכניס את החיות לתיבה זוגות זוגות, המילה הזו לא מופיעה בתנך בכלל. בתורה כתוב: "שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ:" (בראשית פרק ז')

מספר מופעים במשנה: 10

מספר מופעים בתלמוד: 54

סימן (σήμα) - סה"כ בתלמוד ובמשנה: 274 פעמים, סה"כ בתנ"ך: 0.

פרוזדור (παρασκήνια,προθάλαμος) - לפרוזדור ביוונית יש מילה נרדפת - "כנפיים" שהפרוזדור הוא כמו כנף של החדר - סה"כ מופעים בתלמוד ובמשנה: 12 פעמים

אפיקורוס (αιρετικός) - כינוי לאדם הכופר בקיום האלוהים, לא חסרות מילים בעברית לתאר אדם שכזה - סה"כ מופעים בתלמוד ובמשנה: 8 פעמים

סנהדרין (συνέδριον) - קונגרס ביוונית, מועצה/מקום כינוס, ביוון העתיקה היו מוצעות שכאלה בערים ובשווקים. ואצלנו, הם הכתיבו איך להתנהג - סה"כ מופעים בתלמוד ובמשנה: 69 פעמים.

מטרופולין (μητρόπολη) - עיר גדולה, מופיע פעם אחת בתלמוד

אזמל (σμίλη) - סה"כ מופעים בתלמוד ובמשנה: 4 פעמים.

קלמר (καλαμαριον) - חז"ל היו קוראים לזה קלמרין, המקום שבו שומרים עטים של דיו מלשון קלמריון שבדורנו מוכר כ"קלמארי" אותו שקץ דיונון שאסור באכילה - 3 פעמים במשנה ובתלמוד.

ספוג (σφουγγάρι) - סה"כ מופעים בתלמוד ובמשנה: 26 פעמים.

אפוטרופוס (επιτροπος) - סה"כ מופעים בתלמוד ובמשנה: 40 פעמים.

פרקליט (παρακλητος) - סה"כ מופעים בתלמוד ובמשנה: 4 פעמים.

סנגור (συνηγορος) - סה"כ מופעים בתלמוד: 4 פעמים.

אספרגוס (ασπάραγος) - סה"כ מופעים בתלמוד ובמשנה: 4 פעמים.

קברניט (κυβερνήτης) - סה"כ מופעים בתלמוד: 2 פעמים.

קיטון (κοιτών) ביוונית הפירוש מצע והמילה בעברית הפכה לחדר קטן.

נמל (λιμένας) מגיע במקור מהמילה היוונית לימנוס לאחר סיכול אותיות ומופיע עוד בתלמוד הירושלמי: "ללמינה של יפו"(תלמוד ירושלמי, יומא פ"ג)

קלס (καλός) - ביוונית פירוש המילה הוא "טוב" אבל חבל שבלשון המקרא המילה קלס כבר תפוסה ופירושה "רע" וזה גרם לטקסטים מסויימים להשמע כאילו מי שכתב אותם לא מבדיל בין טוב לרע, ובשלב מאוחר יותר נשמעו כל מיני הגדרות כאילו פירוש המילה באמת הוא "העצמה של הדבר" או כל מיני תירוצים שונים. מובא בהחרבה במאמר הזה

למעשה יש המון מילים, ע"פ הויקימילון כ-721 מילים בעברית הושאלו מיוונית, חלקם אמנם לא כולם מופיעים בכתבי חז"ל אך זו השפה שהשפעתה על העברית הייתה הגדולה ביותר, את המקום השני תופסת השפה הארמית עם 226 מילים (פחות משליש המילים היווניות).

אוקיי, אז מה?

למה להתאמץ ולהביא לפה את המילים האלה?

1. לא כולם מודעים לגודל ההשפעה של התרבות היוונית בתקופת חז"ל על התרבות שעל עם ישראל הכבוש.

2. הטענה של האורטודוקסים היא שהתושב"ע הגיע מהר סיני וביחד עם תורת משה רק הועברה בע"פ מאב לבן ואחרי המון שנים נכתבה. נוכחות כה גדולה של מילים יווניות בתוך המידע שאמור היה להגיע מהר סיני מזכירה קצת את המשחק "טלפון שבור".

3. השפע כה גדולה על שפה מעידה על השפעה כלשהי על התרבות - התרבות היוונית חדרה באופן כלשהו לתרבות חז"ל.

4. קיימים חוקים מסויימים בדת היהודית-פרושית-אורטודוקסית אשר חוקקו בהקשר יווני כמו למשל הסיבה שמשתמשים באתרוג בחג הסוכות.

5. דוגמא נוספת היא החדרה של כללים לגבי עניינים שלא עניינו אף אחד עד שהגיע התרבות היוונית לפתחינו, למשל, המילה "אספרגוס" - ירק שלא מוזכר כלל בתנ"ך אך מופיע 4 פעמים בתלמוד ובמשנה. חיפוש זריז באינטרנט לגבי ההסטוריה של האספרגוס הוביל אותי לאתר הזה , האתה הזה , עוד אתר , ועוד יש עוד המון... וכולם מזכירים שביוון העתיקה וברומא צמח זה היה נחשב לצמח עם חשיבות תרבותית ואף רפואית עבור היוונים. באחד מהאתרים מוזכר שעוד בתקופה 300-450 לפני הספירה כתבו סופרים יוונים על האספרגוס שהיה אחד מהירקות החשובים של העת העתיקה באזור יוון ורומא. והנה, אנו רואים שאותם "חכמים" שכתבו את המשנה והגמרה מתייחסים לירק למרות שעד לפני חדירת התרבות היוונית הירק הזה לא קיבל שום התייחסות - אף במקום אחד כתוב: "תנו רבנן אספרגוס יפה ללב וטוב לעינים וכ"ש לבני מעים והרגיל בו יפה לכל גופו"(תלמוד בבלי, ברכות, דף נ"א) הנה חכמים נותנים לו תכונות רפואיות ממש כמו היוונים. להזכירכם, התייחסות במשנה מצוטתת המון פעמים בגמרא ומשמשת בסיס להחלטות של חוקי היומיום והדת בספרים שנכתבו אח"כ.

אם כן, אפשר לראות כאן קצת המעיד על גודל ההשפעה על השפה, התרבות ומערכת החוקים שנקבעה בתקופת הכיבוש היווני. נכתבה במשנה ובגמרא, משם צוטטה בשולחן ערוך ובשלל ספרים פרושים-אורטודוקסים. ומשפיעים על  מערכת החוקים היהודית עד היום.

האין זה מעיד על התיוונות?

בתקווה שכל עם ישראל יחזור להשתוקק להיות קרוב אל אלוהיו ולהתרחק ממעשי הגוים.

שבת שלום.

כמה זה שתים ועוד שתים כפול עשר?

שלום לכל עם ישראל!

נמשיך להתעסק עם חג הסוכות.
שאלתם את עצמכם פעם למה מחזיקים 3 ענפי הדס ו 2 ערבות?
כתוב במשנה, סדר מועד, מסכת סוכה פרק ג' משנה ד':
"רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלשָׁה הֲדַסִּים וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת לוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד"
אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם לעניין שמופיע שם ב"תוספות":
"ג' הדסים. דכתיב ענף עץ עבות. ופירש"י ענף חד עץ חד עבות חד:  שתי ערבות. יליף מדכתיב ערבי נחל שתים:"
למי שזה לא ממש ברור:
3 הדסים כי כתוב "ענף עץ עבות" ולפי הפירוש של רש"י ענף-1,עץ-1,עבות-1 (באלגברה: 1+1+1=3)
2 ערבות כי כתוב "ערבי נחל" אנו לומדים זאת מהפסוק (יליף=ללמוד) ערבי-1, נחל-1 (באלגברה 1+1=2)
עד כאן, כל הכבוד האלגברה עובדת!
אבל, למה רבי ישמעאל ורש"י לא המשיכו לפי אותה החוקיות? (שלהם)
הרי כתוב "כפות תמרים" ו"פרי עץ הדר" אז לפי החוקיות שלמעלה היה צריך להיות:
2 לולבים כי כתוב "כפות תמרים", כפות-1, תמרים-1 (באלגברה 1+1=2)
3 פרות הדר כי כתוב "פרי עץ הדר", פרי-1 עץ-1 הדר-1 (באלגברה: 1+1+1=3)
אבל החוקיות השתנתה,לחלק מהדברים יש חוק אחד ולחלק חוק אחר.
מה הוא החוק האחר?
"פרי עץ הדר" - כתוב ביחיד ולכן יש אחד ממנו.
אבל החוק הזה גם לא תופס לגבי כולם, למשל "ענף עץ עבות" כתוב "ענף" ביחיד אבל החכמים קבעו שלושה
"כפות תמרים" - כתוב ברבים אך עדיין יש לולב אחד (לפי הכתוב בהודעה הקודמת באתר שלנו - לולבים? לא ממש שייך)
...יכול להיות ששינו חלק מהחוקים כי לא היה מקום בידיים להחזיק את הכל?
אז אין פה ממש סדר ואין ממש חוקים, הכל שרירותי לפי מה שמישהו (שאינו נביא!) קבע.
וככה אי אפשר לפעול - בלי חוקים מסודרים, זה כמו שאי אפשר לענות על השאלה: "כמה זה שתים ועוד שתים כפול עשר" בלי חוקיות מסודרת כי התשובה יכולה להיות:

1) 2+2*10 = 40

2) 2+2*10 = 22

המתמטיקאים הבינו את זה ולכן קבעו את חוקי "סדר פעולות החשבון" ולפי חוקים אלה התשובה הנכונה לשאלה תמיד תהיה 22. אלא אם כן היו סוגריים, אבל אנחנו לא בשיעור חשבון עכשיו...
גם בורא העולם נתן לנו חוקים ע"י עבדו משה בן עמרם, אבל קבוצת אנשים  המציאו חוקים משלהם שהתקבלו בישראל עד היום הזה!
מה הפלא? עם קשה עורף אנחנו ואם היה משהו אחד שעליו הקפדנו כל הזמן זה לעשות בדיוק ההפף ממה שהנביא אומר לעשות.
מה הוא עץ הדר?
עצי ההדר המוכרים לנו מהעברית של היום לא מוזכרים אפילו פעם אחת בתנ"ך (חוץ מעץ הדר מופיע פעם אחת בלבד - בעניין סוכות) , לעומת זאת, המילה "הדר" מופיעה המון פעמים בתנ"ך, :
"בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:" (דברים ל"ג)
"בּוֹא בַצּוּר וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ" (ישעיה ב')
"פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד יְהוָה הֲדַר אֱלֹהֵינוּ" (ישעיה ל"ה)
"וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עָלַיִךְ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה" (יחזקאל ט"ז)
"גָּדוֹל כְּבוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶךָ הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו" (תהילים כ"א)
"הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ:" (תהילים צ"ו)
"בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה יְהוָה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ" (תהילים ק"ד)
אולי הכוונה בפסוק "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר..." לקחת פרי עץ מהודר=יפה=נחמד למראה.
ממה שהאדם מגדל, הרי סוכות זה חג האסיף בו אתה אוסף את מה שגידלת, ועם הפרות המהודרים צריך לשמוח לפני האלוהים.
שימו לב שבשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל אין שום פרי ממשפחת ה"הדרים" המוכרים לנו היום.
עוד דבר, תשימו לב שבספר נחמיה :"וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים..."
לא מוזכר פרי עץ הדר - יכול להיות שזה כי פשוט כל אחד הביא את הפרי המהודר שלו?? הרי זה חג האסיף... - לא כולם יכולים להשיג אתרוג תמני מובחר ומשוכלל... במיוחד לא לפני 2500 שנה.
מתי נעיף מעלינו את כל תועבות הגוים? ונשאר עם האמת של התורה - מזוקקת וטהורה...

מאיזה מינים ארבעת המינים?

חג סוכות שמח לכל עם ישראל!

היום נחקור ונבדוק מה ההבדלים בין מה שתורת משה איש האלוהים מצווה אותנו לעשות לבין מה שקורה בפועל

בתורת משה כתוב:

"אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:" (ויקרא כ"ג, 39-43)

אז לשבת בסוכות אנו יושבים - אבל למה בארבעת המינים אוחזים דווקא באתרוג?

הגמרא מביאה לנו תירוץ מאוד מעניין:

"בן עזאי אומר אל תקרי הדר אלא (אידור) שכן בלשון יווני קורין למים (אידור) ואיזו היא שגדל על כל מים הוי אומר זה אתרוג:"  

עד היום מים ביוונית זה אידור - ύδωρ אתם יכולים להעתיק את המילה הזו ל http://translate.google.com/ ולשמוע את המילה בעצמכם...

מה שמפליא אותי זה איך אדם מעם ישראל מביא כנימוק לבחירת האתרוג כחלק מארבעת המינים את הלשון היוונית - שהיוונים היו אויבים שלנו, החריבו וטימאו את בית המקדש, רצחו בעמינו אלפים ועינו אלפים רבים...

איך ה"חכמים" מקבלים בחום ובאהבה את השפה היוונית לחיקם ומשלבים אותה בתרבות של עם ישראל? האין זו התיוונות? קביעת טעמים למצוות האלוהים מתוך השפה היוונית?

עוד יותר מפליא זה שאחרי כל כך הרבה דורות של "עוסקים בתורה" (מילת קוד פרושית/רבנית/אורטודוקסית ללימוד גמרא) אף עוסק בתורה לא מוחה על הטיעון הזה, רש"י ותוספות אפילו לא מתייחסים לעניין הזה.
אדגיש כי לדעת חכמים יש נימוקים נוספים לבחירת האתרוג, עליהם לא אעמוד כאן, הבעיה המהותית בעיניי היא שמביאים את השפה היוונית בתור נימוק לציווי של האלוהים.

מה לגבי "עֵץ עָבֹת"?

ע"פ המסורת אנו לוקחים ענפי הדס.

אבל אם "עֵץ עָבֹת" זה הדס אז יש בעיה עם מה שכתוב כאן:

"וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב: וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם:וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד:" (נחמיה ח', 15-17)

- הרי אם "עֵץ עָבֹת" זה הדס אז למה צריך לכפול את הלשון - ועלי הדס ועלי עץ עבת?

אם אנו סומכים על ספר נחמיה, הרי שלפיו "עֵץ עָבֹת" זה לא הדס.

העניין הוא כזה - לא רק אני שמתי לב לבעיה הזו - גם חכמי הפרושים שמו לב לכך: מצודת דוד ורש"י טוענים שעלי עץ עבֹת פירושו הדס כשר ועלי הדס זה הדס לא כשר. (רשי מביא את טענותיו מתוך הפירוש במסכת סוכה)
את המידע על ציר הזמן אני לקחתי מויקיפדיה - אתם מוזמנים לבדוק אותו בעצמכם.
מצודת דוד (רבי דוד אלטשולר ובנו רבי יחיאל הלל)- חיו במאה ה17
רש"י (רבי שלמה בן יצחק) חי במאה  ה11-12
התלמוד נכתב בתחילת המאה השלישית
ספר נחמיה נכתב במאה השישית לפני הספירה.
אם כן, יוצא שעברו למעלה מ500 שנה בין ספר נחמיה להסבר הראשון שטוען את התירוץ: עץ עבות=הדס כשר, עץ הדס=הדס לא כשר.
לפעמים עולה בי השאלה התמימה - כמה אותם אנשים ידעו באמת מה שקרה באותה תקופה?
למעלה מ500 שנה עברו!!! (בערך 800 אם נדייק)
שאלת את עצמך מה אתה יודע על חיי היום יום של בני אדם בתקופה שלפני 70 שנה? איך בישלו, מאיפה קנו, מה היה בשווקים? מה לא? מה היה מותר ומה אסור? מה היו הכינויים למוצרים טובים/לא טובים וכו'...?
מה לגבי לפני 150 שנה?
לפני 300 שנה?
לפני 500 שנה? איך דאגו לשלום התינוקות אז?
בטח שלא הייתה טיפת חלב... לא היו רופאי משפחה כנראה...
אם אתם מנסים לרדת לפרטים במחשבה שלכם אתם תבינו שאתם לא יודעים.
למרות שלמדתם הסטוריה בצורה מסודרת וכו'... אז איך אותם אנשים למעלה ידעו כל כך הרבה פרטים על דברים שקרו כל כך הרבה זמן לפניהם?


אני לא מוכן לקבל תירוץ שכזה, הוא נראה לי כמו סתם טיוח. במיוחד שהוא מתבצע אחרי מאות שנים.
אם היו שם הדסים טובים ופסולים אינני חושב שהכתוב היה טורח לפרט על כך, הרי בכל פעם שמתואר עם שלם שלוקח משהו - עלולים להיות חלק מהפריטים פסולים ולכן יעשה בהם שימוש אחר. (למשל - העם לוקח המון גזרים, את הגזרים הטובים האנשים יאכלו, ואת הלא טובים - יתנו לבעלי חיים שבחצר ביתם)

מה לגבי כפות תמרים?

עד כמה שאני מכיר את המילה "כפות"  הכוונה למשהו פתוח כמו כפות ידיים ורגלים או כפות הדומות למצקות.

אם כך הדבר הרי שבכוונה לכפות תמרים התורה מבקשת עלי תמרים - כמו בספר נחמיה.

אם כך, מאיפה הגיע הלולב?

"רבי יהודה אומר יאגדנו מלמעלה מ''ט לאו משום דבעי הדר לא כדקתני טעמא רבי יהודה אומר משום ר' טרפון כפות תמרים כפות ואם היה פרוד יכפתנו ולא בעי הדר והתנן אין אוגדין את הלולב"(גמרא, סוכה לא, ע"א)

רש"י: כפות. לשון אסירה כדתנן  כופת שתי ידיו על העמוד:

"כֵּיצַד מַלְקִין אוֹתוֹ, כּוֹפֵת שְׁתֵּי יָדָיו עַל הָעַמּוּד הֵילָךְ וְהֵילָךְ" (משנה, מכות פרק י"ג, משנה י"ב) - במשנה אין התייחסות למילה כופת ולמקורה.

אפשר לראות ש"כּוֹפֵת" ו"כַּפֹּת" זה לא אותו כתיב ולכן המשמעות שונה, מה גם, שבתנ"ך לא מצאתי שימוש של קשירה ע"י השורש "כפת" כן היה אפשר למצוא בקלות התייחסות לכפות רגלים וידיים, לכן נראה לי שהרבה יותר הגיוני שהכוונה כאן היא לעלי תמר, ממש כמו אלה: 

עלי עץ התמר מזכירים כפות כשהם פתוחים - הלולב המוכר מזכיר יותר חרב מכף

 מסתדר גם עם ההגיון שהסוכה צריכה להיות עם צל ועלה כמו שבתמונה מספק ממש הרבה צל, אמנם בתמונה הזו מדובר בעץ תמר שפרותיו לא טובים למאכל, אך אינספק שצורתו ממש צורה של כף

ממש מוזר,שכשחיפשתי תמונה מתאימה - דרך חיפוש התמונות של גוגל, רשמתי "date leaf" = "עלה תמר" והתמונה שמצאתי נקראה: "Leaf-of-Date-Palm-520x390" = "עלה-של-תמר-כף יד" מסתבר שלא רק אני מוצא דמיון בין עלה תמר לכף יד לכפות כמו שמופיעות בתורה:

"וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת הַקְּעָרֹת וְאֶת הַכַּפֹּת וְאֶת הַמְּנַקִּיֹּת וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה:" (במדבר ד', 7)

"כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מְלֵאֹת קְטֹרֶת עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ כָּל זְהַב הַכַּפּוֹת עֶשְׂרִים וּמֵאָה:" (במדבר ח', 86)

 - ברור שאין הכוונה כאן לקשירה של מישהו, אלא לכלי עבודה.

"וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְהוָה אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד:"(יהושע ג', 13)

"וַיְהִי (בעלות) כַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כָּל גְּדוֹתָיו:"(יהושע ד', 18)

יש עוד המון התייחסויות בהקשר של חלקי הגוף אבל שוב, אין התייחסות בהקשר של קשירה.

למעשה אני מאוד אשמח אם מישהו מקוראי האתר יתיחס למילה "כפות" בהקשר של קשירה ולשורשה - המילה לא מוזכרת בתנ"ך ומילים דומות לא מצאתי (יכול להיות שלא חיפשתי בהטייה מתאימה) מעניין מאיפה המילה הזו הגיעה לתוך כתבי המשנה, האם היא הייתה שייכת לאחד מהעמים הרבים שהיו סביבינו? ששלטו עלינו?

זהו לבינתיים,

שיהיה חג שמח לכל זרע יעקב,

בתפילה שאת חג הסוכות הבא נחגוג עם ראשית בכורי אדמתנו בבית האלוהים.

נ.ב.

ובלי קשר לארבעת המינים, בהכנת הכתוב למעלה חיפשתי המון עניינים בספרים שונים ונתקלתי בכתוב הבא:

"אמר רב הונא מ"ט דר' יוחנן בן ברוקה דכתיב בלתי לה' לבדו הכי קאמר ליה אנחנו מודים ולך אנו משבחין ליה אנחנו מודים ולך אנו מקלסין" (גמרא, סוכה מה, ע"ב)

ושוב אפשר לראות איך חכמי הגמרא משתמשים במילה עם השורש "קלס" לציון דבר טוב (פירושה היווני) למרות שבשפת הקודש זו היא מילת גנאי...

הרחבה על עניין זה נמצאת ב:קצת סדר ב"ליל הסדר"

נוכרי זה כמו כהן גדול

שלום לכל עם ישראל.

המון זמן שלא כתבתי כאן, בכל פעם לא הסתדר מסיבה אחרת. אבל היום ראיתי משהו שכל כך הרתיח לי את הדם ולכן הרגשתי שאני חייב לרשום את זה כאן.

לצערי - שוב ראיתי איך הגמרא רומסת את מעמד הכהונה.

בפעמים הקודמות שכתבתי כאן, וגם בהרצאות המצורפות בפרסומים הקודמים היה ניתן לראות קו ברור לפיו ה"פרושים" (הרבנות, האורטודוקסים - המון שמות יש לחבורה הזו) עשו מאמץ רב כדי להוריד מסדר היום את מעמד ה"כהונה" בכלל ומעמד "הכהן הגדול" בפרט. והעניין שהכעיס אותי נוגע לזה בדיוק.

אז ככה, היום עת חזרתי מהעבודה ראיתי את זה:

שוב ניתן לראות שהפרושי המצוטט כאן השתמש בטריק הידוע של להוציא דברים מהקשרם. הטריק הזה חוזר על עצמו הרבה  בגמרא. בואו ונראה מה כתוב בתורת האלוהים בפרק הנ"ל - כמה משפטים לפני ואחרי כדי לעמוד על ההקשר: 

(א) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: (ג) כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ: (ד) אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: (ה) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי יְהוָה: (ו) אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יְהוָה: (ז) עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ:

טוב, אז בגדול, מה שכתוב כאן זה שעלינו לשמור על החוקים הכתובים בתורה ומיד אחר כך - ממשיכים לחוקי עריות.

התורה אפילו לא רומזת בשום צורה במשפט הזה על המסקנה שמסיקים בגמרא - בבא קמא. אותו "רבי מאיר" באופן שרירותי שלף משפט מהתורה והפך אותו למשפט שמוריד ממעמד הכהן הגדול.

לפי התפיסה בגמרא - נוכרי שעוסק בתורה יכול להכנס לקודש הקודשים - הרי הוא ככהן גדול!!!

ברור שזו שטות גמורה. והתורה מחזקת את דברי באופן שאינו משתמע לשתי פנים ובלי להוציא דברים מהקשרם, בתורת האלוהים כתוב:

"לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (דברים י"א, 21)

לפי הפסוק הזה קל להבין שהנוכרי איננו קדוש - הרי הסיבה שאסור לאכול נבלה היא "כי עם קדוש אתה..." ואם יש היתר למכור לנוכרי זה בהכרח מראה שהוא לא קדוש. הרי אם גם הנוכרי היה קדוש - היה אסור למכור גם לו.

אז התורה אומרת שהנוכרי לא קדוש. יופי.

והגמרא אומרת שהנוכרי העוסק בתורה הוא ככהן גדול.

אבל אנו יודעים שהכהנים העוסקים בקודש. הכהן הגדול נכנס אפילו לקודש הקודשים.

פרטים "שוליים" אלה לא מבלבלים את הטקסט שבגמרא - האמת שבתורה לא תפריע להפחתת מעמד הכהנים של  הכת הפרושית.

הרי הם יודעים שמי שעוסק בגמרא עד הסוף - לומד כל פסיק שבה - עושה זאת כדי להגיע למעמד של "רב". וכנראה שלא יפריע לו העניין שמאדירים את המעמד שאליו הוא חותר.

אבל כשמאדירים מעמד אחד זה חייב להיות על חשבון המעמד האדיר האחר - והמעמד האדיר בתורת האלוהים זה מעמדו של הכהן הגדול - הרי רק הוא יכול להכנס לקודש הקודשים. אז אין בעיה - ממציאים מלא "הוכחות" לכך ש"כהן גדול" זה לא מעמד גבוה - לעומת מעמדו של "העוסק בתורה".

בכלל, אם שמים לב לדברים הקטנים, אפשר לשים לב שבגמרא כתוב "ככהן גדול" - זו התייחסות פחותה למעמד הכהן הגדול - פחותה מההתייחסות בתורה למעמד זה.

אם תחפשו בכל התנ"ך את צמד המילים "כהן גדול" לא תמצאו אותו מופיע אפילו פעם אחת.

לעומת זאת במשנה ביטוי זה מופיע 61 פעמים. ובגמרא 224 פעמים.

בתורה כן מופיע הביטוי: "הכהן הגדול" - 15 פעמים

במשנה הוא לא מופיע בכלל.

בכל הגמרא ביטוי זה מופיע 10 פעמים. לרוב כחלק מציטוט מהתורה.

מה הקשר אתם שואלים... - כשכתוב "הכהן הגדול" הכפלת ה' הידיעה מראה על זה שיש רק אחד כזה בכל נק' זמן/בכל הקשר. מה שהופך אותו לייחודי. כשכותבים "כהן גדול" אין שום דבר יחודי בכך - אתה עשוי לחשוב בטעות אפילו שיש כמה כאלה...

בתקווה לסוף המרד במלכות הכהנים - כפי שכתוב בתורת האלוהים:

וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

המשך שבוע נעים לכל בית ישראל.