שלום לכל עם ישראל,
בשבת האחרונה בבית הכנסת קראנו ב"פרקי אבות" קטע שהייתי חייב להגיב עליו. יש גבול למה שאפשר לומר, כנראה שהכותבים של "פרקי אבות" (משנה, סדר נזיקין, מסכת אבות) לא ידעו גבול.
אם כן, זה מה שכתוב במשנה, סדר נזיקין, מסכת אבות, פרק א', משנה ה':
"יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם
אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל
תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ.
מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם
רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם:"
פירוש של רבי עובדיה מברטנורה רק מוסיף שמן למדורה וכותב: "אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו בשעת הדין" ועוד הוא אומר: "מצאתי כתוב, כשאדם מספר לאשתו קורותיו כך וכך אירע לי עם פלוני, היא מלמדתו לחרחר
ריב, כגון קורח שסיפר לאשתו מה שעשה משה שהניף את הלוים תנופה, והביאתו בדבריה לידי
מחלוקת. אי נמי, מתוך שהוא מספר לה שחבריו גינוהו וביישוהו אף היא מבזה אותו בלבה,
וזה גורם רעה לעצמו"
רבי עובדיה מתאר כאן את דברי האישה כאילו רק רעים הם ושום טוב לא יכול לצאת מהם רק כדי לחזק את השטות שאמרו לפנים "חכמים".
מזל שהכתבים שלפני אותה מסכת עוד שמורים וקיימים, שם ניתן לראות כי אבותינו ועושי דבר ה' האחרים לא נהגו כפי שמתואר כאן, עמודי התווך של עם ישראל לא חשבו כמו אותו "חכם" שכתב את ההבלים האלה בעת שאחרי חורבן הבית, בתקופה שיצאנו לגלות בשל מעשינו הרעים.
אנסה להביא את הדברים מהמקורות עלפי סדר הזמן.
המקור הראשון, אולי החזק ביותר מספר בראשית:
"(ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר
הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: (י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ
הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם
יִצְחָק: (יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ: (יב)
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ
כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ
זָרַע"(בראשית כ"א)
אם הולכים לפי דעת "חכמים" הרי שמלך מלכי המלכים טועה ומטעה את אברהם אבינו - שרה היא אשתו ואלוהים מורה לאברהם "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ".
קטע הכתוב פעמיים בנביאים:
"(טז)
וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה
בִתִּי לְאִשָּׁה: (יז) וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב וַיִּתֶּן
לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה: (יח) וַיְהִי בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל
מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ:
(יט) וַתֹּאמֶר תְּנָה לִּי בְרָכָה כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי וְנָתַתָּה לִי
גֻּלֹּת מָיִם וַיִּתֶּן לָהּ אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת" (יהושע
ט"ו)
(יב) וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת
קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה: (יג) וַיִּלְכְּדָהּ
עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ
לְאִשָּׁה: (יד) וַיְהִי בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ הַשָּׂדֶה
וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ: (טו) וַתֹּאמֶר לוֹ הָבָה
לִּי בְרָכָה כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם וַיִּתֶּן
לָהּ כָּלֵב אֵת גֻּלֹּת עִלִּית וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּית" (שופטים
א')
אותו הקטע כתוב פעמים ופעמים כתוב שכלב מדבר עם אשת רעהו (אשת אחיו) ואין עם זה שום בעיה.
בספר שופטים, פרקים ד'-ה' מוקדשים לגמרי לדבורה הנביאה שהייתה שופטת בישראל. כשפרק ה' ידוע גם בשם "שירת דבורה". האם אותו יוסי בן יוחנן ידע בכלל שהיו נביאות בישראל? למי הם ניבאו לעצמן? הרי אם לא טוב לדבר עם אישה איך הנביאה תגיד את דבריה? ושירת דבורה, היא שרה לעצמה? אם היו הרבנים של היום חיים באותה תקופה הם היו בורחים למשמע השירה? האם יוסי בן יוחנן היה מנוטעי הזרעים שהצמיחו את הדרת הנשים של היום? לדעתי כן!
כתוב אחר - בקטע הבא עלי הכהן מדבר עם אישה אפילו שהוא חושב שהיא שיכורה:
"(יד)
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ:
(טו) וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן
וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהוָה: (טז) אַל תִּתֵּן
אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי
עַד הֵנָּה: (יז) וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן
אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ: (יח) וַתֹּאמֶר תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן
בְּעֵינֶיךָ וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד:" (שמואל
א' א')
עלי הכהן מדבר עם חנה למרות שלדעתו היא שיכורה, אם הולכים עלפי תפיסת פרקי אבות הרי הסיכון שבשיחות חולין רק גדל כשמדובר בשיכורה, אך עלי מדבר עם חנה בלי בעיה.
בקטע הבא שאול, שאוטוטו הופך למלך הראשון של ישראל מדבר עם נערות שהוא פוגש בדרך:
"(י) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ
טוֹב דְּבָרְךָ לְכָה נֵלֵכָה וַיֵּלְכוּ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים:
(יא) הֵמָּה עֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרוֹת יֹצְאוֹת לִשְׁאֹב
מָיִם וַיֹּאמְרוּ לָהֶן הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה: (יב) וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה
יֵּשׁ הִנֵּה לְפָנֶיךָ מַהֵר עַתָּה כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר כִּי זֶבַח הַיּוֹם
לָעָם בַּבָּמָה: (יג) כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה
הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח
אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים וְעַתָּה עֲלוּ כִּי אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן
אֹתוֹ:" (שמואל א' ט')
שאול שעומד להיות מומלך עושה הרע בעיני ה'? ...נכון שבמקרה איתו סופו לא היה כל כך טוב, אבל באותה העת שדיבר עם הנערות לא היה בו רבב ולכן נבחר הוא למלך בישראל.
בספר שמואל ב' כתוב:
"(א)
וַיֵּדַע יוֹאָב בֶּן צְרֻיָה כִּי לֵב הַמֶּלֶךְ עַל אַבְשָׁלוֹם: (ב) וַיִּשְׁלַח
יוֹאָב תְּקוֹעָה וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִתְאַבְּלִי
נָא וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה
יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת: (ג) וּבָאת אֶל הַמֶּלֶךְ וְדִבַּרְתְּ אֵלָיו
כַּדָּבָר הַזֶּה וַיָּשֶׂם יוֹאָב אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיהָ: (ד) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה
הַתְּקֹעִית אֶל הַמֶּלֶךְ וַתִּפֹּל עַל אַפֶּיהָ אַרְצָה וַתִּשְׁתָּחוּ וַתֹּאמֶר
הוֹשִׁעָה הַמֶּלֶךְ: (ה) וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ וַתֹּאמֶר אֲבָל אִשָּׁה
אַלְמָנָה אָנִי וַיָּמָת אִישִׁי: (ו) וּלְשִׁפְחָתְךָ שְׁנֵי בָנִים וַיִּנָּצוּ
שְׁנֵיהֶם בַּשָּׂדֶה וְאֵין מַצִּיל בֵּינֵיהֶם וַיַּכּוֹ הָאֶחָד אֶת הָאֶחָד וַיָּמֶת
אֹתוֹ: (ז) וְהִנֵּה קָמָה כָל הַמִּשְׁפָּחָה עַל שִׁפְחָתֶךָ וַיֹּאמְרוּ תְּנִי
אֶת מַכֵּה אָחִיו וּנְמִתֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אָחִיו אֲשֶׁר הָרָג וְנַשְׁמִידָה גַּם אֶת
הַיּוֹרֵשׁ וְכִבּוּ אֶת גַּחַלְתִּי אֲשֶׁר נִשְׁאָרָה לְבִלְתִּי שִׂים לְאִישִׁי
שֵׁם וּשְׁאֵרִית עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: (ח) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הָאִשָּׁה לְכִי
לְבֵיתֵךְ וַאֲנִי אֲצַוֶּה עָלָיִךְ: (ט) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַתְּקוֹעִית אֶל הַמֶּלֶךְ
עָלַי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הֶעָוֹן וְעַל בֵּית אָבִי וְהַמֶּלֶךְ וְכִסְאוֹ נָקִי:
(י) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הַמְדַבֵּר אֵלַיִךְ וַהֲבֵאתוֹ אֵלַי וְלֹא יֹסִיף עוֹד לָגַעַת
בָּךְ: (יא) וַתֹּאמֶר יִזְכָּר נָא הַמֶּלֶךְ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מֵהַרְבַּת
גֹּאֵל הַדָּם לְשַׁחֵת וְלֹא יַשְׁמִידוּ אֶת בְּנִי וַיֹּאמֶר חַי יְהוָה אִם יִפֹּל
מִשַּׂעֲרַת בְּנֵךְ אָרְצָה: (יב) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה תְּדַבֶּר נָא שִׁפְחָתְךָ
אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּבָר וַיֹּאמֶר דַּבֵּרִי: (יג) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה וְלָמָּה
חָשַׁבְתָּה כָּזֹאת עַל עַם אֱלֹהִים וּמִדַּבֵּר הַמֶּלֶךְ הַדָּבָר הַזֶּה כְּאָשֵׁם
לְבִלְתִּי הָשִׁיב הַמֶּלֶךְ אֶת נִדְּחוֹ: (יד) כִּי מוֹת נָמוּת וְכַמַּיִם הַנִּגָּרִים
אַרְצָה אֲשֶׁר לֹא יֵאָסֵפוּ וְלֹא יִשָּׂא אֱלֹהִים נֶפֶשׁ וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת
לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח: (טו) וְעַתָּה אֲשֶׁר בָּאתִי לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ
אֲדֹנִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי יֵרְאֻנִי הָעָם וַתֹּאמֶר שִׁפְחָתְךָ אֲדַבְּרָה
נָּא אֶל הַמֶּלֶךְ אוּלַי יַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר אֲמָתוֹ: (טז) כִּי יִשְׁמַע
הַמֶּלֶךְ לְהַצִּיל אֶת אֲמָתוֹ מִכַּף הָאִישׁ לְהַשְׁמִיד אֹתִי וְאֶת בְּנִי יַחַד
מִנַּחֲלַת אֱלֹהִים: (יז) וַתֹּאמֶר שִׁפְחָתְךָ יִהְיֶה נָּא דְּבַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
לִמְנוּחָה כִּי כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים כֵּן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לִשְׁמֹעַ הַטּוֹב
וְהָרָע וַיהוָה אֱלֹהֶיךָ יְהִי עִמָּךְ: (יח) וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה
אַל נָא תְכַחֲדִי מִמֶּנִּי דָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁאֵל אֹתָךְ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה
יְדַבֶּר נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: (יט) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲיַד יוֹאָב אִתָּךְ בְּכָל
זֹאת וַתַּעַן הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אִם אִשׁ לְהֵמִין
וּלְהַשְׂמִיל מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי עַבְדְּךָ יוֹאָב הוּא
צִוָּנִי וְהוּא שָׂם בְּפִי שִׁפְחָתְךָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: (כ) לְבַעֲבוּר
סַבֵּב אֶת פְּנֵי הַדָּבָר עָשָׂה עַבְדְּךָ יוֹאָב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַאדֹנִי
חָכָם כְּחָכְמַת מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים לָדַעַת אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ:" (שמואל
ב' י"ד)
יואב בן צרויה מבקש מהאישה התקועית למשול משל לדוד כדי לפייסו
עם אבשלום לאחר שהרג את אמנון אחיו בעקבות מעשה אמנון לתמר, שניהם מדברים עם האישה התקועית. אין בעיה עם זה על פי הכתוב, יכולות להיות בעיות אחרות עם הדמויות אבל בשום מקום לא נכתב שהשיחה עם התקועית נתפשת כעניין שלילי.
בתנ"ך מופיעים עוד המון מקומות בהם יש שיחות עם נשים, בינהם:
(מלכים א' פרק ג') –
משפט שלמה. המלך שלמה מדבר עם נשים זונות בתיאור המשפט, בסוף הפרק כתוב: "כִּי חָכְמַת
אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט". אם חכמה לו - למה הוא מדבר עם נשים, ועוד זונות? אולי הוא לא מספיק חכם כמו "חכמינו"?
(מלכים א' פרק יז) –
אליהו הנביא והאלמנה, מחיה את בנה ומשוחחים בין לבין, נביא ה' בכבודו ובעצמו - הלא ישכיל לא לדבר עם אישה?
(מלכים ב' פרק ד') –
אלישע והשונמית הסיפור דומה למה שהיה עם אליהו, גם כאן מתוארות שיחות של הנביא עם האישה ושום ביקורת לא נמתחת על כך.
ויש עוד המון קטעים המתארים שיחות עם נשים.
נכון, יש שיחות לא טובות עם נשים. כמו למשל:
שמשון ודלילה (שופטים יד,טו,טז), שאול והידעונית (שמואל א' פרק כ"ח). אשת איוב לאיוב (איוב ב'). אבל הדברים/המעשים שמתוארים שם בעייתים בפני עצמם ולא עצם השיחה עם האישה.
אז האם אברהם אבינו, מלכים ונביאים הביאו רעה על עצמם כי דברו עם אישה? האם סופם יורשים גהינום?
לא נראה לי!
נראה לי יותר שביקשו מהבחור יוסי לכתוב איזה משהו שישמע חכם בלקט החדש שהם מוציאים - אותם "אבות" וזה הדבר הכי חכם שהיה לבחור לומר.
מזל שהספרים המתעדים את שורש תרבותינו סותרים את הדברים האלה ואפשר להבין שלא זה מה שמצפים מאיתנו, כל ההדרת נשים הזו לא עניין השייך לעם ישראל.
במיוחד שאלוהים בעצמו בחור לו נביאה - אישה.
עלינו לזהות שקרים שכאלה בספרות המתחזה ל"מקורות" ספרות הטוענת על עצמה כי דברי אלוהים מופיעים בה ובעזרת כתבי התורה והנביאים לזהות את השטויות ולדעת לא להתייחס לכל הכתוב בה כאמת צרופה אלה להבדיל מתוכה בין האמת לשקר, בין הטוב לרע.
יבורך כל עם ישראל החפץ באלוהיו.
