הַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה בִּידֵי כֹהֵן

שלום לקוראים ולכל עם ישראל.

שוב נעמוד על ההדחקה של מעמד הכהונה ע"י הפרושים המתיוונים. לפעמים אגב אני נשאל - מה הקשר בין הדחקת מעמד הכהונה להתיוונות בכלל? הרי כותרת הבלוג היא "אורטודוקס??? ...מתיוון!" והמון עניינים כאן לא עוסקים בהתיוונות.

ממבט ראשון זו נראת שאלה רלוונטית.

הרי העיסוק באלמנטים יוונים נמצא בעיקר בקישור העוסק ב"חג הפסח" וב"חג הסוכות".

העניין הוא שאסור לנו לשכוח שההתיוונות הייתה לגנאי ולכן הגיוני שיטשטשו את המוטיבים היוונים ויכניסו אותם ב"דלתות אחוריות"

כמו למשל "אחרי רבים להטות" = דמוקרטיה, מוטיב יווני מובהק שהוכנס בתור מוטיב מרכזי בחיי עם ישראל והכל "בזכות" משפט מתורת האלוהים שהוצא מהקשרו - בתורה כתוב: "(א)לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס: (ב) לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת: (ג)וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ:" (שמות כ"ג)

את אותם האנשים שהחליטו להכניס לעם ישראל את עקרון ה"דמוקרטיה" בדלת האחורית ממש לא עניין ששלושת המילים שנתלשו מהמשפט נאמרו בהקשר שלילי.

יש עוד המון דוגמאות לדלתות אחוריות שכאלה.

הדלת האחורית העיקרית בעיניי היא הדלת שמדחיקה את הכהונה הגדולה ממעמדה.

הרי בעשרות השנים במדבר סיני ובמאות השנים של ממלכת ישראל ויהודה על אדמת ישראל כל השגרה נוהלה ע"י הכהנים הגדולים והנביאים.

גם אם היו מלכים בארץ - המלכים היו מקבלים הוראות מהכהן הגדול או מהנביא של אותו זמן (תלוי בכמה המלך רצה לעשות את רצון האלוהים...)

והנה בא לו הדור של אחרי חורבן בית שני וכותב במשנה:

"הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִרְאוֹת אֶת הַנְּגָעִים, אֶלָּא שֶׁהַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה בִּידֵי כֹהֵן. אוֹמְרִים לוֹ אֱמוֹר טָמֵא, וְהוּא אוֹמֵר טָמֵא. אֱמוֹר טָהוֹר, וְהוּא אוֹמֵר טָהוֹר."(נגעים פרק ג')

פירש שם ר"ע מברטנורה: "שהטומאה והטהרה ביד כהן. חכם ישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן, אע"פ שהוא שוטה"

הפכו את הכהן לסוג של תוכי. החכם אומר לו מה לומר והכהן (השוטה) חוזר אחריו.

החכם שם את עצמו במקום האלוהים, הרי הוא יודע מה צריך...

אם פעם האלוהים היה אומר לכהן מה לעשות והאלוהים הפסיק לומר (בגלל שהעם לא היו מקשיבים לכהנים ולנביאים) אז העם בחרו לעצמם "חכמים" שיגידו לכהן מה לעשות במקום האלוהים... מה הבעיה?

הרי המנגינה חייבת להמשך.

ואם לחכמים נמאס מהמנצח המקורי של התזמורת והחוקים שלו.

אפשר להתעלם מהמנצח ולהמציא חוקים חדשים...

וזה קשור להתיוונות כי חלק מהתרבות היוונית היה בלהאדיר את ה"חכמים" למעמד גבוה ביותר ואם המעמד הגבוה תפוס ע"י מעמד שקבע האלוהים - אז אפשר להמאיס אותו ולרוקן אותו מתוכן ולהרחיק כך את עם ישראל מחוקי האלוהים.

מקווה שאנשים יתחילו לפתוח את העיניים ולהבין שרק אלוהי ישראל הוא האמת ואין עוד כלום חשוב מבלעדיו.

כשאני כותב אנשים אני מתכוון גם אלי...

שתהיה שבת שלום לכל עם ישראל.

כמה זה שתים ועוד שתים כפול עשר?

שלום לכל עם ישראל!

נמשיך להתעסק עם חג הסוכות.
שאלתם את עצמכם פעם למה מחזיקים 3 ענפי הדס ו 2 ערבות?
כתוב במשנה, סדר מועד, מסכת סוכה פרק ג' משנה ד':
"רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלשָׁה הֲדַסִּים וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת לוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד"
אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם לעניין שמופיע שם ב"תוספות":
"ג' הדסים. דכתיב ענף עץ עבות. ופירש"י ענף חד עץ חד עבות חד:  שתי ערבות. יליף מדכתיב ערבי נחל שתים:"
למי שזה לא ממש ברור:
3 הדסים כי כתוב "ענף עץ עבות" ולפי הפירוש של רש"י ענף-1,עץ-1,עבות-1 (באלגברה: 1+1+1=3)
2 ערבות כי כתוב "ערבי נחל" אנו לומדים זאת מהפסוק (יליף=ללמוד) ערבי-1, נחל-1 (באלגברה 1+1=2)
עד כאן, כל הכבוד האלגברה עובדת!
אבל, למה רבי ישמעאל ורש"י לא המשיכו לפי אותה החוקיות? (שלהם)
הרי כתוב "כפות תמרים" ו"פרי עץ הדר" אז לפי החוקיות שלמעלה היה צריך להיות:
2 לולבים כי כתוב "כפות תמרים", כפות-1, תמרים-1 (באלגברה 1+1=2)
3 פרות הדר כי כתוב "פרי עץ הדר", פרי-1 עץ-1 הדר-1 (באלגברה: 1+1+1=3)
אבל החוקיות השתנתה,לחלק מהדברים יש חוק אחד ולחלק חוק אחר.
מה הוא החוק האחר?
"פרי עץ הדר" - כתוב ביחיד ולכן יש אחד ממנו.
אבל החוק הזה גם לא תופס לגבי כולם, למשל "ענף עץ עבות" כתוב "ענף" ביחיד אבל החכמים קבעו שלושה
"כפות תמרים" - כתוב ברבים אך עדיין יש לולב אחד (לפי הכתוב בהודעה הקודמת באתר שלנו - לולבים? לא ממש שייך)
...יכול להיות ששינו חלק מהחוקים כי לא היה מקום בידיים להחזיק את הכל?
אז אין פה ממש סדר ואין ממש חוקים, הכל שרירותי לפי מה שמישהו (שאינו נביא!) קבע.
וככה אי אפשר לפעול - בלי חוקים מסודרים, זה כמו שאי אפשר לענות על השאלה: "כמה זה שתים ועוד שתים כפול עשר" בלי חוקיות מסודרת כי התשובה יכולה להיות:

1) 2+2*10 = 40

2) 2+2*10 = 22

המתמטיקאים הבינו את זה ולכן קבעו את חוקי "סדר פעולות החשבון" ולפי חוקים אלה התשובה הנכונה לשאלה תמיד תהיה 22. אלא אם כן היו סוגריים, אבל אנחנו לא בשיעור חשבון עכשיו...
גם בורא העולם נתן לנו חוקים ע"י עבדו משה בן עמרם, אבל קבוצת אנשים  המציאו חוקים משלהם שהתקבלו בישראל עד היום הזה!
מה הפלא? עם קשה עורף אנחנו ואם היה משהו אחד שעליו הקפדנו כל הזמן זה לעשות בדיוק ההפף ממה שהנביא אומר לעשות.
מה הוא עץ הדר?
עצי ההדר המוכרים לנו מהעברית של היום לא מוזכרים אפילו פעם אחת בתנ"ך (חוץ מעץ הדר מופיע פעם אחת בלבד - בעניין סוכות) , לעומת זאת, המילה "הדר" מופיעה המון פעמים בתנ"ך, :
"בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:" (דברים ל"ג)
"בּוֹא בַצּוּר וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ" (ישעיה ב')
"פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד יְהוָה הֲדַר אֱלֹהֵינוּ" (ישעיה ל"ה)
"וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עָלַיִךְ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה" (יחזקאל ט"ז)
"גָּדוֹל כְּבוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶךָ הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו" (תהילים כ"א)
"הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ:" (תהילים צ"ו)
"בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה יְהוָה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ" (תהילים ק"ד)
אולי הכוונה בפסוק "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר..." לקחת פרי עץ מהודר=יפה=נחמד למראה.
ממה שהאדם מגדל, הרי סוכות זה חג האסיף בו אתה אוסף את מה שגידלת, ועם הפרות המהודרים צריך לשמוח לפני האלוהים.
שימו לב שבשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל אין שום פרי ממשפחת ה"הדרים" המוכרים לנו היום.
עוד דבר, תשימו לב שבספר נחמיה :"וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים..."
לא מוזכר פרי עץ הדר - יכול להיות שזה כי פשוט כל אחד הביא את הפרי המהודר שלו?? הרי זה חג האסיף... - לא כולם יכולים להשיג אתרוג תמני מובחר ומשוכלל... במיוחד לא לפני 2500 שנה.
מתי נעיף מעלינו את כל תועבות הגוים? ונשאר עם האמת של התורה - מזוקקת וטהורה...

מאיזה מינים ארבעת המינים?

חג סוכות שמח לכל עם ישראל!

היום נחקור ונבדוק מה ההבדלים בין מה שתורת משה איש האלוהים מצווה אותנו לעשות לבין מה שקורה בפועל

בתורת משה כתוב:

"אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:" (ויקרא כ"ג, 39-43)

אז לשבת בסוכות אנו יושבים - אבל למה בארבעת המינים אוחזים דווקא באתרוג?

הגמרא מביאה לנו תירוץ מאוד מעניין:

"בן עזאי אומר אל תקרי הדר אלא (אידור) שכן בלשון יווני קורין למים (אידור) ואיזו היא שגדל על כל מים הוי אומר זה אתרוג:"  

עד היום מים ביוונית זה אידור - ύδωρ אתם יכולים להעתיק את המילה הזו ל http://translate.google.com/ ולשמוע את המילה בעצמכם...

מה שמפליא אותי זה איך אדם מעם ישראל מביא כנימוק לבחירת האתרוג כחלק מארבעת המינים את הלשון היוונית - שהיוונים היו אויבים שלנו, החריבו וטימאו את בית המקדש, רצחו בעמינו אלפים ועינו אלפים רבים...

איך ה"חכמים" מקבלים בחום ובאהבה את השפה היוונית לחיקם ומשלבים אותה בתרבות של עם ישראל? האין זו התיוונות? קביעת טעמים למצוות האלוהים מתוך השפה היוונית?

עוד יותר מפליא זה שאחרי כל כך הרבה דורות של "עוסקים בתורה" (מילת קוד פרושית/רבנית/אורטודוקסית ללימוד גמרא) אף עוסק בתורה לא מוחה על הטיעון הזה, רש"י ותוספות אפילו לא מתייחסים לעניין הזה.
אדגיש כי לדעת חכמים יש נימוקים נוספים לבחירת האתרוג, עליהם לא אעמוד כאן, הבעיה המהותית בעיניי היא שמביאים את השפה היוונית בתור נימוק לציווי של האלוהים.

מה לגבי "עֵץ עָבֹת"?

ע"פ המסורת אנו לוקחים ענפי הדס.

אבל אם "עֵץ עָבֹת" זה הדס אז יש בעיה עם מה שכתוב כאן:

"וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב: וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם:וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד:" (נחמיה ח', 15-17)

- הרי אם "עֵץ עָבֹת" זה הדס אז למה צריך לכפול את הלשון - ועלי הדס ועלי עץ עבת?

אם אנו סומכים על ספר נחמיה, הרי שלפיו "עֵץ עָבֹת" זה לא הדס.

העניין הוא כזה - לא רק אני שמתי לב לבעיה הזו - גם חכמי הפרושים שמו לב לכך: מצודת דוד ורש"י טוענים שעלי עץ עבֹת פירושו הדס כשר ועלי הדס זה הדס לא כשר. (רשי מביא את טענותיו מתוך הפירוש במסכת סוכה)
את המידע על ציר הזמן אני לקחתי מויקיפדיה - אתם מוזמנים לבדוק אותו בעצמכם.
מצודת דוד (רבי דוד אלטשולר ובנו רבי יחיאל הלל)- חיו במאה ה17
רש"י (רבי שלמה בן יצחק) חי במאה  ה11-12
התלמוד נכתב בתחילת המאה השלישית
ספר נחמיה נכתב במאה השישית לפני הספירה.
אם כן, יוצא שעברו למעלה מ500 שנה בין ספר נחמיה להסבר הראשון שטוען את התירוץ: עץ עבות=הדס כשר, עץ הדס=הדס לא כשר.
לפעמים עולה בי השאלה התמימה - כמה אותם אנשים ידעו באמת מה שקרה באותה תקופה?
למעלה מ500 שנה עברו!!! (בערך 800 אם נדייק)
שאלת את עצמך מה אתה יודע על חיי היום יום של בני אדם בתקופה שלפני 70 שנה? איך בישלו, מאיפה קנו, מה היה בשווקים? מה לא? מה היה מותר ומה אסור? מה היו הכינויים למוצרים טובים/לא טובים וכו'...?
מה לגבי לפני 150 שנה?
לפני 300 שנה?
לפני 500 שנה? איך דאגו לשלום התינוקות אז?
בטח שלא הייתה טיפת חלב... לא היו רופאי משפחה כנראה...
אם אתם מנסים לרדת לפרטים במחשבה שלכם אתם תבינו שאתם לא יודעים.
למרות שלמדתם הסטוריה בצורה מסודרת וכו'... אז איך אותם אנשים למעלה ידעו כל כך הרבה פרטים על דברים שקרו כל כך הרבה זמן לפניהם?


אני לא מוכן לקבל תירוץ שכזה, הוא נראה לי כמו סתם טיוח. במיוחד שהוא מתבצע אחרי מאות שנים.
אם היו שם הדסים טובים ופסולים אינני חושב שהכתוב היה טורח לפרט על כך, הרי בכל פעם שמתואר עם שלם שלוקח משהו - עלולים להיות חלק מהפריטים פסולים ולכן יעשה בהם שימוש אחר. (למשל - העם לוקח המון גזרים, את הגזרים הטובים האנשים יאכלו, ואת הלא טובים - יתנו לבעלי חיים שבחצר ביתם)

מה לגבי כפות תמרים?

עד כמה שאני מכיר את המילה "כפות"  הכוונה למשהו פתוח כמו כפות ידיים ורגלים או כפות הדומות למצקות.

אם כך הדבר הרי שבכוונה לכפות תמרים התורה מבקשת עלי תמרים - כמו בספר נחמיה.

אם כך, מאיפה הגיע הלולב?

"רבי יהודה אומר יאגדנו מלמעלה מ''ט לאו משום דבעי הדר לא כדקתני טעמא רבי יהודה אומר משום ר' טרפון כפות תמרים כפות ואם היה פרוד יכפתנו ולא בעי הדר והתנן אין אוגדין את הלולב"(גמרא, סוכה לא, ע"א)

רש"י: כפות. לשון אסירה כדתנן  כופת שתי ידיו על העמוד:

"כֵּיצַד מַלְקִין אוֹתוֹ, כּוֹפֵת שְׁתֵּי יָדָיו עַל הָעַמּוּד הֵילָךְ וְהֵילָךְ" (משנה, מכות פרק י"ג, משנה י"ב) - במשנה אין התייחסות למילה כופת ולמקורה.

אפשר לראות ש"כּוֹפֵת" ו"כַּפֹּת" זה לא אותו כתיב ולכן המשמעות שונה, מה גם, שבתנ"ך לא מצאתי שימוש של קשירה ע"י השורש "כפת" כן היה אפשר למצוא בקלות התייחסות לכפות רגלים וידיים, לכן נראה לי שהרבה יותר הגיוני שהכוונה כאן היא לעלי תמר, ממש כמו אלה: 

עלי עץ התמר מזכירים כפות כשהם פתוחים - הלולב המוכר מזכיר יותר חרב מכף

 מסתדר גם עם ההגיון שהסוכה צריכה להיות עם צל ועלה כמו שבתמונה מספק ממש הרבה צל, אמנם בתמונה הזו מדובר בעץ תמר שפרותיו לא טובים למאכל, אך אינספק שצורתו ממש צורה של כף

ממש מוזר,שכשחיפשתי תמונה מתאימה - דרך חיפוש התמונות של גוגל, רשמתי "date leaf" = "עלה תמר" והתמונה שמצאתי נקראה: "Leaf-of-Date-Palm-520x390" = "עלה-של-תמר-כף יד" מסתבר שלא רק אני מוצא דמיון בין עלה תמר לכף יד לכפות כמו שמופיעות בתורה:

"וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת הַקְּעָרֹת וְאֶת הַכַּפֹּת וְאֶת הַמְּנַקִּיֹּת וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה:" (במדבר ד', 7)

"כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מְלֵאֹת קְטֹרֶת עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ כָּל זְהַב הַכַּפּוֹת עֶשְׂרִים וּמֵאָה:" (במדבר ח', 86)

 - ברור שאין הכוונה כאן לקשירה של מישהו, אלא לכלי עבודה.

"וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְהוָה אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד:"(יהושע ג', 13)

"וַיְהִי (בעלות) כַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כָּל גְּדוֹתָיו:"(יהושע ד', 18)

יש עוד המון התייחסויות בהקשר של חלקי הגוף אבל שוב, אין התייחסות בהקשר של קשירה.

למעשה אני מאוד אשמח אם מישהו מקוראי האתר יתיחס למילה "כפות" בהקשר של קשירה ולשורשה - המילה לא מוזכרת בתנ"ך ומילים דומות לא מצאתי (יכול להיות שלא חיפשתי בהטייה מתאימה) מעניין מאיפה המילה הזו הגיעה לתוך כתבי המשנה, האם היא הייתה שייכת לאחד מהעמים הרבים שהיו סביבינו? ששלטו עלינו?

זהו לבינתיים,

שיהיה חג שמח לכל זרע יעקב,

בתפילה שאת חג הסוכות הבא נחגוג עם ראשית בכורי אדמתנו בבית האלוהים.

נ.ב.

ובלי קשר לארבעת המינים, בהכנת הכתוב למעלה חיפשתי המון עניינים בספרים שונים ונתקלתי בכתוב הבא:

"אמר רב הונא מ"ט דר' יוחנן בן ברוקה דכתיב בלתי לה' לבדו הכי קאמר ליה אנחנו מודים ולך אנו משבחין ליה אנחנו מודים ולך אנו מקלסין" (גמרא, סוכה מה, ע"ב)

ושוב אפשר לראות איך חכמי הגמרא משתמשים במילה עם השורש "קלס" לציון דבר טוב (פירושה היווני) למרות שבשפת הקודש זו היא מילת גנאי...

הרחבה על עניין זה נמצאת ב:קצת סדר ב"ליל הסדר"

נוכרי זה כמו כהן גדול

שלום לכל עם ישראל.

המון זמן שלא כתבתי כאן, בכל פעם לא הסתדר מסיבה אחרת. אבל היום ראיתי משהו שכל כך הרתיח לי את הדם ולכן הרגשתי שאני חייב לרשום את זה כאן.

לצערי - שוב ראיתי איך הגמרא רומסת את מעמד הכהונה.

בפעמים הקודמות שכתבתי כאן, וגם בהרצאות המצורפות בפרסומים הקודמים היה ניתן לראות קו ברור לפיו ה"פרושים" (הרבנות, האורטודוקסים - המון שמות יש לחבורה הזו) עשו מאמץ רב כדי להוריד מסדר היום את מעמד ה"כהונה" בכלל ומעמד "הכהן הגדול" בפרט. והעניין שהכעיס אותי נוגע לזה בדיוק.

אז ככה, היום עת חזרתי מהעבודה ראיתי את זה:

שוב ניתן לראות שהפרושי המצוטט כאן השתמש בטריק הידוע של להוציא דברים מהקשרם. הטריק הזה חוזר על עצמו הרבה  בגמרא. בואו ונראה מה כתוב בתורת האלוהים בפרק הנ"ל - כמה משפטים לפני ואחרי כדי לעמוד על ההקשר: 

(א) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: (ג) כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ: (ד) אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: (ה) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי יְהוָה: (ו) אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יְהוָה: (ז) עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ:

טוב, אז בגדול, מה שכתוב כאן זה שעלינו לשמור על החוקים הכתובים בתורה ומיד אחר כך - ממשיכים לחוקי עריות.

התורה אפילו לא רומזת בשום צורה במשפט הזה על המסקנה שמסיקים בגמרא - בבא קמא. אותו "רבי מאיר" באופן שרירותי שלף משפט מהתורה והפך אותו למשפט שמוריד ממעמד הכהן הגדול.

לפי התפיסה בגמרא - נוכרי שעוסק בתורה יכול להכנס לקודש הקודשים - הרי הוא ככהן גדול!!!

ברור שזו שטות גמורה. והתורה מחזקת את דברי באופן שאינו משתמע לשתי פנים ובלי להוציא דברים מהקשרם, בתורת האלוהים כתוב:

"לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (דברים י"א, 21)

לפי הפסוק הזה קל להבין שהנוכרי איננו קדוש - הרי הסיבה שאסור לאכול נבלה היא "כי עם קדוש אתה..." ואם יש היתר למכור לנוכרי זה בהכרח מראה שהוא לא קדוש. הרי אם גם הנוכרי היה קדוש - היה אסור למכור גם לו.

אז התורה אומרת שהנוכרי לא קדוש. יופי.

והגמרא אומרת שהנוכרי העוסק בתורה הוא ככהן גדול.

אבל אנו יודעים שהכהנים העוסקים בקודש. הכהן הגדול נכנס אפילו לקודש הקודשים.

פרטים "שוליים" אלה לא מבלבלים את הטקסט שבגמרא - האמת שבתורה לא תפריע להפחתת מעמד הכהנים של  הכת הפרושית.

הרי הם יודעים שמי שעוסק בגמרא עד הסוף - לומד כל פסיק שבה - עושה זאת כדי להגיע למעמד של "רב". וכנראה שלא יפריע לו העניין שמאדירים את המעמד שאליו הוא חותר.

אבל כשמאדירים מעמד אחד זה חייב להיות על חשבון המעמד האדיר האחר - והמעמד האדיר בתורת האלוהים זה מעמדו של הכהן הגדול - הרי רק הוא יכול להכנס לקודש הקודשים. אז אין בעיה - ממציאים מלא "הוכחות" לכך ש"כהן גדול" זה לא מעמד גבוה - לעומת מעמדו של "העוסק בתורה".

בכלל, אם שמים לב לדברים הקטנים, אפשר לשים לב שבגמרא כתוב "ככהן גדול" - זו התייחסות פחותה למעמד הכהן הגדול - פחותה מההתייחסות בתורה למעמד זה.

אם תחפשו בכל התנ"ך את צמד המילים "כהן גדול" לא תמצאו אותו מופיע אפילו פעם אחת.

לעומת זאת במשנה ביטוי זה מופיע 61 פעמים. ובגמרא 224 פעמים.

בתורה כן מופיע הביטוי: "הכהן הגדול" - 15 פעמים

במשנה הוא לא מופיע בכלל.

בכל הגמרא ביטוי זה מופיע 10 פעמים. לרוב כחלק מציטוט מהתורה.

מה הקשר אתם שואלים... - כשכתוב "הכהן הגדול" הכפלת ה' הידיעה מראה על זה שיש רק אחד כזה בכל נק' זמן/בכל הקשר. מה שהופך אותו לייחודי. כשכותבים "כהן גדול" אין שום דבר יחודי בכך - אתה עשוי לחשוב בטעות אפילו שיש כמה כאלה...

בתקווה לסוף המרד במלכות הכהנים - כפי שכתוב בתורת האלוהים:

וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

המשך שבוע נעים לכל בית ישראל. 

קצת סדר ב"ליל הסדר"

שלום לכם אחיי היקרים,
אין ספק שחג הפסח הוא אחד החגים היותר משמעותיים של עם ישראל.
הוא חל בחודש הראשון.
הוא מסמל את הגאולה - המעבר מעבדות לחירות.
מתקשרים לחג זה ניסים רבים ואדירים - הסנה הבוער, עשרת המכות, יציאת מצרים, קריעת ים סוף.
ארועים שאיפשרו את קבלת התורה והכניסה לארץ ישראל.
סוף העבדות ותחילת החירות.


ודווקא על החג הזה - אולי החשוב ביותר, התלבשו היוונים והכניסו את תרבותם ומנהגיהם.
אחים יקרים, קחו זכוכית מגדלת ותתחילו לבחון את "ליל הסדר" ו"ההגדה של פסח"


נפתח בקטע הבא:
"...לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו..."
למי שלא ממש שולט בכל ההגדה בע"פ - הקטע הזה מופיע קצת אחרי הקטע שבו אנו מרימים את המצה ביד ואומרים "מצה זו שאנו אוכלים על-שום מה..." (כן כן, כותב השורות האלה גם השתתף בלא מעט סדרי פסח)
בכל  אופן, המילה המודגשת - היא מילה ביוונית!
באו נעשה ניסוי קטן,
תעתיקו את המילה: καλός
לאתר התרגום של גוגל. (http://translate.google.com) היא גם תתרגם את המילה ל "טוב" (וגם תגיד "קַלוֹס" אם תלחצו על לחצן המיקרופון)
אז ככה, המילה קלוס ביוונית היא "טוב", זאת אומרת שאותו כותב המשוייך לחז"ל שכתב את הקטע המודגש התכוון לומר עוד מילה חיובית על בורא העולם - עוד מילת שבח והודאה - רק היות והוא כל כך היה חי את חיי יוון - "עסוק ביוונית", המילה שהוא כתב יצאה ביוונית (כמו שלכולנו יוצא לומר מידי פעם "אוקיי" - מילה באנגלית, או "יאללה" בערבית) בכל מקרה, כל זה היה פחות בעייתי אלמלא זו הייתה מילה מאוד שלילית בלשון הקודש!
מה זה לקלס??
המשמעות של קלס, על הטייותיה השונות בלשון הקודש, זאת שמתועדת בתנ"ך, היא "לעג, בז, הלעיג, התלוצץ".
מספר דוגמאות למשמעות הרעה של המילה הזו:
"כִּי מִדֵּי אֲדַבֵּר אֶזְעָק חָמָס וָשֹׁד אֶקְרָא כִּי הָיָה דְבַר יְהוָה לִי לְחֶרְפָּה וּלְקֶלֶס כָּל הַיּוֹם:" (ירמיה, כ', 8)
"הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ" (תהילים, ע"ט,4)
"תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ" (תהילים, מ"ד, 14)
"בְּדָמֵךְ אֲשֶׁר שָׁפַכְתְּ אָשַׁמְתְּ וּבְגִלּוּלַיִךְ אֲשֶׁר עָשִׂית טָמֵאת וַתַּקְרִיבִי יָמַיִךְ וַתָּבוֹא עַד שְׁנוֹתָיִךְ עַל כֵּן נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם וְקַלָּסָה לְכָל הָאֲרָצוֹת" (יחזקאל, כ"ב, 4)
"בִּבְנוֹתַיִךְ גַּבֵּךְ בְּרֹאשׁ כָּל דֶּרֶךְ וְרָמָתֵךְ (עשיתי) עָשִׂית בְּכָל רְחוֹב וְלֹא (הייתי) הָיִית כַּזּוֹנָה לְקַלֵּס אֶתְנָן"(יחזקאל, ט"ז, 31)
"וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ" (מלכים ב', ב', 23)


אך אם נתבונן על מדרשי חז"ל השונים - הם משתמשים במילה הזו במשמעות היוונית שלה ולא במשמעות האמיתית שלה - בלשון הקודש - הלשון בה השתמשו מלכי ישראל והנביאים. ולכן, בכל ערב פסח - רוב היהודים האורטודוקסים אומרים מילת גנאי (זו מילת גנאי בלשון הקודש!) לאל העליון!


...חז"ל הרבו להשתמש במילה הזו בשימוש היווני שלה - זה רק מרמז לנו כמה הם היו בקיאים בלשון הקודש...
פשוט מדהים - לקלל את הבורא בערב פסח - ממש יופי של סדר ארגנו לנו היוונים.


רגע,
מי אמר שהסדר יווני בכלל?
אז ככה, קודם כל תתבוננו בבקשה במספר תמונות:

אלו תמונות שעלו לי מחיפוש תמונות ב"גוגל", שם חיפשתי את המילים "משתה יוון העתיקה" בשילובים שונים ובאנגלית.
ניתן לראות בבירור בתמונות את האנשים שותים יין ב"הסבה" - שתיית היין לא מוזכרת כלל במקרא בהקשר של פסח, והתוספת הזו - בהסבה, רק מעוררת יותר את החשד שהעניין הוא יווני.


עוד סימן יווני בערב הפסח: ה"אפיקומן"
לא הצלחתי להתחקות לגמרי אחר המילה המקורית היוונית (ממש איך כותבים אפיקומן בשפתו המקורית), אבל מצאתי כמה אתרים שונים שלא מתביישים לציין את זה שמקור המילה הוא מיוונית.(http://www.matkonim.net/forum/2005/viewmsg.asp?msg=32078)
(http://www.yeshiva.org.il/midrash/printShiur.aspx/8140)
למעשה אפיקומן זה קינוח בלשון יוון, וחיפוש קצר באינטרנט יראה לכם מה המשמעות של האפיקומן הייתה במשתי ההוללות של יוון.


מצחיק (אולי בעצם עצוב) היה לגלות תוך כדי חיפוש מקור המילה "אפיקומן" את שורש המילה "סנהדרין" - נחשו מאיזה עם הוא הגיע???
קלעתם!
יוון! (http://www.safa-ivrit.org/imported/greek.php)
אז אותם "סנהדרין" אותה מועצה שהייתה קיימת באותם שנים שדיברו על מתיוונים והתיוונות והחשש משינויים ביהדות והתקרבות ליוון- לאותה המועצה שהחליטה את החוקים החדשים חשוב לציין (הרי עד לפני הגדרת ההגדה של פסח, היו מקריבים קורבנות בפסח - לא סדר ולא אפיקומן)לאותה המועצה היה שם יווני...


אז מה זה בעצם "מתיוון"
לפי וויקיפדיה,(http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA)
התייוונות (מן "יוון") היא כינוי לתהליך בו יהודי ממיר את תרבותו, ולעתים גם את דתו לתרבות ההלניסטית (שמקורה ביוון העתיקה), דתה, לשונה ומנהגיה.
אז את הלשון - שינינו עד כי לא מבדילים בין טוב לרע (לקלס זה טוב או רע).
את המינהגים היוונים - קיבלנו על עצמינו (שותים בהסבה לא?).
וגם את הדת (פירוש המילה דת היא מערכת חוקים) שינינו:
סנהדרין אחראים על חוקים, במקום כהנים בימיי חז"ל.
והיום, דמוקרטיה (שהגיעה מיוון) במקום מלכות כהנים.
"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות י"ט, 6)


אז איזה יהודי שמקשיב לממסד הרבני ולחז"ל עוד חושב כאן שהוא לא מתיוון??


אחים יקרים,
אנחנו ואבותינו מתיוונים.
עזבנו את דרך הבוחר בזרע אברהם יצחק ויעקב.
צריכים להתנער ממנהגיי הגויים.
בתפילה גדולה לחזרה אמיתית של כל עם ישראל לעשות את רצון בוראנו.
שבוע טוב ומבורך!

הקטורת, והמתכון.

סתירה נוספת בין כתבי חז"ל/חכמים/הפרושים לבין תורת משה בן עמרם.


אפתח בדברי החכמים הפרושים:
תָּנוּ רַבָּנָן. פִּטּוּם הַקְּטרֶת כֵּיצַד. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלֹש מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה
מָנֶה בְּכָל-יוֹם. מַחֲצִיתוֹ בַּבּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב. וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כּהֵן גָּדוֹל וְנוֹטֵל מֵהֶם
מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מַחֲזִירָן לַמַּכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה.
וְאַחַד עָשָׂר סַמֲמָנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן: (טוב למנותם באצבעותיו)  הַצֳּרִי.  וְהַצִּפּוֹרֶן.  וְהַחֶלְבְּנָה.  וְהַלְּבוֹנָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה.  מוֹר.  וּקְצִיעָה. וְשִׁבּוֹלֶת נֵרְדְּ.  וְכַרְכּוֹם. מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה.  קוֹשְׂטְ שְׁנֵים עָשָׂר. קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה. קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע. מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל-שֶׁהִיא. אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל-סַמֲמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:


כל יהודי הבקיא מעט בתפילות מכיר את הקטע הזה אשר נקרא בכל יום, פעמיים ביום בבתי הכנסת (או בכל מקום אחר שיוצא לאדם להתפלל).


לפני הקטע הזה, יש קטע אחר בו כתוב כך:
וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה קַח-לְךָ סַמִּים נָטָף | וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיה: וְעָשִיתָ אתָהּ קְטרֶת רקַח
 מַעֲשֵה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קדֶשׁ: וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ
 שָׁמָּה קדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם: וְנֶאֱמַר: וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרן קְטרֶת סַמִּים בַּבּקֶר בַּבּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת-הַנֵּרת יַקְטִירֶנָּה: וּבְהעֲלֹת אַהֲרן אֶת-הַנֵּרת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדרתֵיכֶם:


למעשה קטע זה הוא ערבוביה של משפטים מתוך ספר שמות פרק ל'.
ערבוביה של הפסוקים הבאים:
לד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה קַח-לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים, וּלְבֹנָה זַכָּה:  בַּד בְּבַד, יִהְיֶה.  לה וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת, רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח, טָהוֹר קֹדֶשׁ.  לו וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה, הָדֵק, וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה; קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, תִּהְיֶה לָכֶם.
ז וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן, קְטֹרֶת סַמִּים; בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּהֵיטִיבוֹ אֶת-הַנֵּרֹת--יַקְטִירֶנָּה.  ח וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת-הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם, יַקְטִירֶנָּה--קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה, לְדֹרֹתֵיכֶם.


מי שליקט את הפסוקים החליט להשמיט משום מה את המשפט שמופיע מיד אחרי פסוק ח:
 ט לֹא-תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה, וְעֹלָה וּמִנְחָה; וְנֵסֶךְ, לֹא תִסְּכוּ עָלָיו.


בפרק ל' כתוב המתכון של קטורת הסמים:
1. נטף.
2. שחלת.
3. חלבנה.
4. סמים.
5. לבונה זכה.‎
אכן סעיף 4 יחסית בעייתי - מה הם סמים?!?! לא ממש ברור... - התייחסות לכך בהמשך
לעומת זאת אם נתבונן במתכון החכמים:
1.צרי
2.ציפורן
3.חלבנה
4.לבונה
5.מור
6.קציעה
7.שיבולת נרד
8.כרכום
9.קושט
10.קילופה
11.קינמון
12.בורית כרשינא
13.יין קפריסין (או לחלופין חימר חיוור עתיק)
14.מלח סדומית


(כמו שהפרושים אוהבים לומר) משל למה הדבר דומה: לבחור שביקש מתכון לחביתה וקיבל מתכון לעוגה - נכון שבעוגה יש גם ביצים, אבל זה בעייתי להכין עוגה עם מחבת. והוא בכלל לא רצה עוגה - הוא רצה חביתה...


טוב ועכשיו קצת ברצינות, אני בטוח שחוסר האמת צועק כאן כבר מהרגע הראשון, אבל למי שלא ממש שומע - אז ככה, יש כמה בעיות...
א. מצד אחד אותם חכמים אומרים שאחד עשר סממנים היו בה - מצד שני, ספירה זריזה מראה שלוש עשרה סימנים.
ב. תורת הנביא משה בן עמרם עבד נאמן לבורא העולם מציגה 5 סממנים (כולל הסממן הלא ממש ברור - "סמים" המעלה באופן אוטומטי שאלה - איזה סמים?)
ג. גם אם נניח שכל הרשימה המפוארת בעלת 13 הסממנים של החכמים הפרושים מורכבת מ4 הסממנים שבתורה ועוד 9 סממנים העונים להגדרה "סמים" עדיין יש בעיה: אני לא יודע איך נקרא כל אחד מאותם סממנים שהם פרטו היום אבל אני כן יודע שקינמון זה לא סם! הוא לא עונה לקטגוריה סמים
ד. חסרים פריטים ברשימה של החכמים, הם לא ממש היו חזקים בלספור (לפי סעיף א) מסתבר שגם העתקה היא לא הצד החזק שלהם - איפה ה"נטף" ולמה אין "שחלת" ברשימה הפרושית?
ה. אמנם הטענה הזו קצת פחות חזקה מקודמותיה אך עדיין אטען אותה - יין קפריסין?!?! למה צריך יין של גויים בקטורת? למה צריך יין מקפריסין/יין במתכון קפריסאי  ארץ ישראל הרי נשתבחה בפירותיה - למה צריך מצרכים מהגויים???
ו. האם כל הסעיפים א-ה לא מריחים קצת כמו קטורת זרה??? 
אם כך - לא פלא שהושמט הקטע "לא תקטירו קטורת זרה" הרי תיאור הקטורת של הפרושים הוא עונה להגדרה קטורת זרה...


אך עדיין - אנשים קוראים את הקטע הזה כל יום, פעמיים ביום (אני גם הייתי בינהם במשך תקופה ארוכה) - קוראים? כמו מכונת יריה יורים את המילים בלי להבין את המשפטים ולחפש את האמת!
בספר איכה כתוב:
נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה עַד-יְהוָה
אך אם דרכינו הם פקס יומי לשמיים בלי להבין אפילו את תוכנו- איך נשובה עד אליו?
אבינו מחכה לנו כבר אלפיי שנים שנפתח את עיניינו - שנחקור.


תוך כדי כתיבת השורות האלה - קצת גלשתי באינטרנט בענייני קטורת ואיזה יופי מה מצאתי:
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tora/ktoret.htm
התייחסות פרושית לענייני הטקסיטם של חכמי הפרושים - כולל חישובים מדוייקים עם 7 ספרות אחרי הנקודה - טירוף של רמות דיוק!
אבל אף אחד מהם לא התייחס לכך שבטקסט כתוב כי לפניינו 11 סממנים - למרות שאם נספור נגלה 14 סממנים...


ושוב לכל אותם אלה שחושבים בליבם הכועס - "כופר"
שיהיה לכם ברור: האמת היחידה מבחינתי היא אלוהי השמים והארץ, מלך מלכי המלכים, שברא את העולם בשישה ימים וביום השביעי שבת וינפש, בורא הכל, מחולל המציאות, הבוחר באבותינו אברהם יצחק ויעקב שכרת עימם ועם זרעם ברית עולם, שבחר במשה בן עמרם משבט לוי עבדו להוציא את עמו ממצרים, ובחר באהרון הכהן ובזרעו לעבודות הקודש, אלוהי העבריים שכתב לנו בספר שמות פרק י"ט: "ה וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.  ו וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ" כולו אמת הוא אחד ואין עוד מלבדו!


יש טקסטים - הסותרים את התורה שמשה בן עמרם קיבל מאלוהי ישראל וכשיש סתירה בין משהו לתורת משה - התורה תמיד מנצחת.


בתקווה לאחדות אמיתית בין כל עם הקודש,
לשלום אמיתי בין כל העמים,
ותפילה עמוקה שכולנו נקיים רק את רצון בוראנו - כי זה הדבר היחיד שיגרום למימוש התקווה לטוב.
רק טוב לכם אחיי העבריים!

אבות של מי?

סתירה בין התורה שבע"פ לתורה שבכתב  (הלינקים שבסוגריים הם רפרנסים לעובדות שאני מציג...)

נתבונן לרגע בטקסט שנכתב בסוף תקופת התנאים (http://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=39644) ואם נטרח להתבונן בציר הזמן  (http://www.aish.co.il/i/jh/48851742.html) נבין שקיים פער של 1500 שנה בין מעמד הר סיני, 1500 שנים בהם נחרב בית המקדש פעמיים ואף יצאנו לגלות והכל בשל מעשינו הרעים כמו שמעידים הספרים המתאימים ובינהם הנביא יחזקאל שבפרק מ"ג כותב:...וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי...

היות וידוע כי אחוז הכהנים בני צדוק ששמרו את משמרת ה' בימים טרופים אלה - אחוזם בסנהדרין היה מאוד נמוך אז יכול להיות שמי שכתב את פרקי אבות למשל לא ממש הכיר את התורה כמו שצריך, בפתיחת פרקי אבות כתוב:

פרק א, משנה א:  משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.  והן אמרו שלושה דברים:  היו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה. 

לעומת זאת בספר דברים כתוב:

דברים ל"א פסוק ט':  וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה

...לא צריך להיות בלש גדול כדי להבין שרק אחד מהמשפטים האלה הוא אמת והשני הוא שקרי (היות ויש בינהם סתירה לגבי השאלה הפשוטה - למי משה נתן את התורה???) ...אם הייתם צריכים לכתוב חיבור מעמיק על מלחמת המפרץ, מי היה מקור מידע אמין יותר:

1. אדם בגיל העשרים ששהה בברדס

2. נחמן שי  (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%9F_%D7%A9%D7%99)

התשובה כאן ברורה!

קל וחומר שהפער כאן הוא של 1500 שנים...

אם כן, אנו רואים כי הסתירה גלויה מאוד לעין!!!

בספר דברים שנכתב לפני הכניסה לארץ ישראל כתוב שמשה נותן את התורה אל הכהנים בני לוי.

ובספר שנכתב כ1500 שנה אחרי(פרקי אבות) המעמד של כהנים הושמט לחלוטין!

1500 שנה אחרי מתן התורה, בתקופה של פילוג עצום בעם שכבר שינה לגמרי את מנהגיו ואינו נוהג כדרך אבותיו (למשל שינוי שמות החודשים,שינוי החודש בו מתחילה השנה, גירוש הכהונה הגדולה בתום בית ראשון ובכלל עדויות הנביאים מלאות במעשים הרעים של העם הנבחר...) 1500 שנה אחרי קמו אנשים וכינו את עצמם "אבות" וכתבו לנו פרקים חדשים - פרקי אבות.

פרק חדש של העם היהודי - פרק בו מעמד הכהונה נחשב פחות מ"תלמיד חכם".

כל כך השפילו את מעמד הכהן עד כי אמרו (משנה, סדר נזיקין, מסכת הוריות, פרק ג' משנה ח)  :

כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי, לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר, וּמַמְזֵר לְנָתִין, וְנָתִין לְגֵר, וְגֵר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּן שָׁוִין. אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ:

שוב, לא כל כך ברור מי הגה את המשפט הזה ממוחו - היות והוא סותר את התורה שבכתב בצורה חד משמעית, כהן גדול לא יכול להיות עם הארץ היות וכהן גדול לומד את מלאכת הקודש מאביו שלמד מאביו שלמד מאביו כך דורות אחורה עד אהרון הכהן - מכאן שהוא לא יכול להיות עם הארץ!
בספר דברים פרק כ"ג פסוק ג' כתוב:
"לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְהוָה"

אסור לנו בתור העם הנבחר שיהיו ממזרים בקרבנו - רש"י פירש על פסוק זה "לא ישא ישראלית", זה יכול להיות רובד מסויים, אבל רובד הפשט מתייחס ל:" קהל ה' " - באופן הכי פשוט - התקהלות של ישראלים. מכאן, איך הוא יכול להיות תלמיד חכם?!?

כדי ללמוד הוא צריך להתקהל עם עוד אנשים מזרע ישראל. שזה אסור.

מכאן שמי שכתב את המשנה לעיל, התעלם מציווי מפורש בתורה! בכך שמבחינתו ממזר יכול להיות תלמיד חכם.

אני לא יודע לגמרי מה היה טיב הסכסוכים הפוליטים בישראל של אתה התקופה (פרופסור רחל אליאור מתייחסת אליהם בהרצאותיה שמפורסמות בבלוג הזה)- אבל הממסד ה"רבני" שם נתן עבודה רצינית במלאכה של שיבוש המסורת היהודית שמשה הביא לאבותינו בהר סיני.

שיהיה המשך שבוע טוב לכל זרע יעקב!

ושבעזרת השם - גוי אל גוי לא ישא עוד חרב ולא נלמד עוד מלחמה!

להתבונן, לחקור ולחשוב

אולי יש עוד כמה פעלים שמתאימים לכותרת.
הרעיון הוא כזה.
בהנחה שאלוהי ישראל לא שקרן (כולו אמת) אז יש בעיה...
שימו לב טוב - לא לפספס את זה.
בורא העולם מבטיח לישראל בספר דברים -בכוונה אין פה פרק ופסוק - מי שלא יודע איפה בספר זו הזדמנות טובה בשבילו להתחיל לקרוא. שאם ישראל ילכו בחוקותיו יהיה טוב - ממש טוב, שפע שרק הוא יכול לתת. ואם לא ילכו בחוקותיו, יהיה ממש לא טוב. וגם כאן יש פירוט המדבר על זה שלא ירד גשם, תהיה גלות, רדיפות ועוד...


נתבונן על חלון זמן מסויים בהיסטוריה - מהזמן שלפני תנועת ההשכלה באירופה עד איזה אלף שנה לפני. למשל בין השנים 1600-600 לספירת הנוצרים. בתקופה זו (1000 שנה!!!) כל היהודים היו מקיימים את המצוות שמפורטות בגמרא, משנה ושאר ספרים שחז"ל העבירו אלינו - "התורה שבע"פ" - ועדיין, לא נראה הטוב המובטח בספר דברים.
בחלון הזמן שדגמתי באופן שרירותי היו המון פרעות ביהודים, פוגרומים, הגליות וגירושים ומה לא...
בעצם מחורבן בית המקדש השני - זה מה שקיבלנו במשך 2000 שנות גלות (פחות או יותר)


נשאלת השאלה:
למה???
למה בורא העולם שבחר בעם ישראל מתעלל בנו???
הרי אנחנו עושים את מה שהוא רוצה מאיתנו!!!


>>>אז זהו שהעניין הזה מוטל בספק - "האם אנו עושים את מה שהוא רוצה מאיתנו"
קודם כל זה מיישב את הסתירה ממש מהר, הרי אם לא קיימנו את רצונו, ברור שהוא יערים עלינו קשיים הרי כתוב בתורה מה יהיה במקרה של:"...ואם בחוקותי לא תלכו..."
בעצם הסיבה היחידה למצבים של לחץ רדיפות מיתות משונות חוסר בגשמים - הסיבה היחידה להם היא "ואם בחוקותי לא תלכו"
מה שמבקש להעמיד את כתביהם של חז"ל, חכמי הגמרא והמשנה בסימן שאלה אחד גדול...


אז נכון, זרקתי פצצה לאוויר, ויש מי שיגידו שאני כופר אם אני מערער על דברי חז"ל...
נכון...


לכל אותם אנשים אני רק יכול לומר שהמניע היחידי שלי לעניין הזה הוא אהבת הבורא, והסתירות החמורות שמופיעות בהמון מקומות בין דברי חז"ל לבין תורת משה בן עמרם.


מצורפות 2 הרצאות רקע על התקופה שזרע יעקב - עם ישראל עבר מעם שמונהג ע"י כהנים ולווים לעם שמונהג ע"י "חכמים".

פרופ' רחל אליאור- מי כתב את המגילות הגנוזות?

מי דחק את מגילות מדבר יהודה לתהום הנשייה ומדוע?

הטענה שלי - שמחוזקת ע"י ההרצאות לעיל ובעזרת בורא העולם עוד תתחזק בהמשך - היא כזאת:

היהדות האורטודוקסית - היא ההתיוונות.

התוצר של המנגנון שעקר את השורש המקורי והשריש שורש יווני הוא בעצם ספרות חז"ל.

למה אני אומר דברים כאלה בכלל???

בהמשך הרשימות הכל יפורט.

מי יתן וכל אדם מזרע יעקב יקיים את רצון בוראו - ושלום יהיה על כל הברואים.